ימים קשים עוברים על דרי הבית. מכל עבר פחות או יותר מנסה משפחת עכברים אחת לחדור את חומת המגן שבנינו כאן, בדמות 10 מלכודות שפרוסות במטבח. האבא נדבק לפתיון הבמבה בשבוע שעבר, האמא ברחה דרך החלון, ושארית הפליטה, בנם היחיד (כך אנו מקווים), נמשך למלכודת השוקולד הלבן מרומניה. מהסוג הזה עם הענבים ההונגריים והאגוזים הסלובקיים. לפי שעה יש תהדייה, אבל הכוננות נשמרת. זה נשמע משעשע אולי, אבל אני מוכרח לציין שאני על סף התמוטטות עצבים מכל ההתעסקות הזו, ומתחשק לי שכל העיר תתמוטט ורק שתהלוכת העכברים הזו תיפסק.
והופ, ראו איזה יופי – העיר אכן מתמוטטת, והיא אפילו עושה זאת עם כמה ערים אחרות בעולם, בהן אוקלנד שבניו-זילנד. כעת מסתבר ש-Ladyhawke לא יכולה באמת להסתדר לבד שם בדרום הפלנטה, ולכן מצטרפים אליה חברי Collapsing Cities. הרביעייה הזו כבר נטשה את מדינתה המוריקה עטורת הכבשים לטובת לונדון המפויחת, אבל ×–×” לא יעזור להם: הם לא בריטים, אולי רק צאצאיהם של אסירים בריטים שנסו מאימת חולדות נוטינגהאם לפני 150 שנה. בשבועיים האחרונים אני מתקשה להתנתק משני הסינגלים שלהם שמצאו את דרכם למחשבי, ומנסה להבין מה גורם לי לאהוב אותם כל כך. אולי ×–×” סוג של געגוע סוטה שכזה ל-Cribs? אולי ×–×” התופים האלו שמשום מה מזכירים לי את חיפה או את החומות של פיראוס? על כל פנים, חם לי.

 Collapsing Cities :: So I Said Last Weekend
 Collapsing Cities :: Fear of Opening My Mouth

אני לא רוצה להיסחף, אבל יש לי תחושה שלפנינו מונח להיט השנה. תמצאו לי אדם אחד שלא יקום לרקוד אותו – ואני מת. אפילו החיפאים רקדו אותו אמש. אפילו הם. שבועות אני שומר אותו בראשי, רוקד אותו בזמן מבחנים מתישים, ומתקשה להוציאו מראשי בלילות. אני כבר לא יודע מה ×™×”×™×” איתי. כנראה שלא אזדקן לעולם.

זו הסיבה בגללה לא נאחר ליום ההולדת שלכם,
סודות שהחזקנו ביום ההוא יישמרו בבטחה.
כל החברים כבר עזבו, אז בואו נחגוג,
ואתם עדיין שומרים תקווה לברנש ההוא שגורם לכם לחכות.

אורות ומוזיקה – נמצאים בראשי
היי הבייבי שלי בזמנך החופשי!

חג שמח מאוסטרליה!

Cut Copy :: Lights And Music 

נהייתי איש של טראש. יש לי שפם דק של נער בר-מצווה מהאייטיז, שרשרת זהב דקה על הצוואר וזנב סוס א-סימטרי וחזירי על העורף. אני משמיע בריטני במסיבות, וצופה בכדורגל ביו-טיוב. אני קונה טורטית במכונות המזון המקורר בקמפוס, ומתמוגג מעוז רוחה של מרגרט תאצ'ר. אני נשבע בקסמי הריאליסטים, וחולם על טחינה עם פטרוזיליה של אמא שלי. אני מתגעגע למרקו ואן-בסטן – ואף גרוע מכך: מחייך אל השמש האביבית. אכן, הפכתי לקיץ. קצת קשה לי שלא ליפול לידי הטראש, כאשר העולם כולו טראש. תראו מה ×–×”, אפילו הכבשים בניו-זילנד גילו אותו.
פוסט אחד למטה השתגעתי על PNAU, והנה אני חוזר אל העלמה ההיא שעשתה איתם את Embrace, ליידיהוק קוראים לה. אין לה לא אלבום ואפילו לא שני סינגלים, אך יש בי אהבה. הבחורה הזו, על כל הפרמננט שהיא נושאת על ראשה, נעה על ציר פריז ולונדון ועמלה קשות על צלילי הפופ הגשמיים שלה. היא חברה של הטינאייג'רס החביבים וגם של שוקו (שעליה עוד אכתוב כאן בקרוב), אך גם בלעדיהם נדמה לי שהיא הדבר הכי מגניב שאי פעם יצא מוולינגטון.
אני אמנם חובב סופרלטיבים נלוז, אך ברשותכם – אחלק גם לה את תואר שיר הכוח שאותו אני כל-כך אוהב. כנראה שרוח הזמן היא כוח. כל העולם מסיבה אחת גדולה, תאמינו לי. תסתכלו על הקליפ המצורף ותבינו.

 Ladyhawke :: Back of the Van
 Ladyhawke :: Paris is Burning

אני נשבע בכל אל שקיים, שמעולם לא חשבתי שאומר את הדבר הבא: אוסטרליה היא המקום החם בעולם (וגם ניו-זילנד, אבל על כך בפעם אחרת). מאז תיכון הלבבות השבורים לא אהבתי כל-כך את הקיץ כמו שאני אוהב אותו כעת עם האוזניות הקטנות שמונחות באוזניים שלי ומנפצות אותי עם PNAU.

חודש שלם וצפוף אני חושב מתי אכתוב על הצמד הזה מסידני, שאמור, יכול, צריך, חייב להרים בקיץ הקרוב את כל המדינה העצובה הזו על מיטב הקרוקס שלה. קחו את ג'אסטיס, חברו להם את דיג'יטליזם ותקבלו את אסופת הכוח האינסופית הזו שנקראית האלבום השלישי של פנאו. באוסטרליה הוא כבר שוחרר לאוויר בקיץ שלהם, לפני כמה חודשים, אבל שאר העולם עוד לא ראה אותו מול עיניו. בינתיים מסתובב הצמד הזה ברחובות פריז ועושה חגיגות.

באופן רשמי אפשר לומר כי 2008, על אף חששותיו של אוהד לפני כמה חודשים, היא היא שנת הכוח האולטימטיבית. וחכו חכו, איזה שבוע של כוח אני מכין לכם. אני בכלל לא יודע מאין עליי להתחיל. עוד נראה. חג שמח!

 PNAU :: Come Together
 PNAU :: Embrace
 PNAU :: Baby

והנה הופעה קטנה שלהם בתוכנית בוקר אוסטרלית. אחח.

אם לאנדרו בירד היה נשבר הכינור והוא היה מתחיל להתעסק עם צעצועיים אלקטרוניים עובר לאוסטרליה ננעל בחדר שלו עם לפטופ ומסרב לאכול שום דבר פרט לשימורי אפונה שפג תוקפם, יש סיכוי שהתוצרים היו נשמעים די דומה לקלו טו קאלו. ואני אומר את זה בבטחון מלא, בעיקר מתוך הידיעה שיהיה מאוד קשה להפריך את הטיעון הזה.

Clue To Kalo – The Just Is Enough