מינכן, איש בבית הזה אינו מחבב אותה. במרתפיה הבעירו לפידים, כיבו אותם בכוסות של בירה, ואז אכלו נטיפי בצק מטוגנים בשמאלץ. ברחובותיה נשמו ניחוח גרניום ובצל מטוגן, וחיכו לבואו של משיח. והוא בא, רק כדי לארגן פסטיבל תרבות טבטוני שנמשך 12 שנה. אינני יודע מדוע, אולי זה בגלל סבתא וברלין שלה, אבל מינכן אותי טרם עניינה. אולי בכלל כל זה נובע מכעס סמלי שלי על עצמי, בגין מיליון גילויים אחרים של אהבה לאותה גרמניה ישנה. על כל פנים, נדמה כי אינני היחיד בסביבה שמתקשה עם העיר הגדולה מבוואריה. הנה, תראו את חברי Destroy, Munich.
הסטודנטים האלו כנראה שמו לב ששלוש שנים עברו חלפו להם באתר ×”×–×” ללא כל נוכחות אוסטרית מוזיקלית אחת – ולכן הם עשו את העבודה. אז כן, הם אוסטרים, אני יודע שקשה להאמין, אך זו האמת. ואם נעזוב לרגע את שמם הנהדר (אחד הטובים בהם נתקלתי השנה), המפליא ביותר בכל הסיפור ×”×–×” הוא שעל אף המראה הילדותי של הרביעיה המדוברת – הם עושים כמה דברים נפלאים. שלושת השירים הראשונים באי.פי הראשון שלהם – "רובוט בלילה" שמו – הם כנראה הדבר ×”×›×™ יפה שיתגלגל אליכם בתקופה הקרובה מארץ השניצל (×–×” בכלל פוסט-רוק/סלוקור קנדי, בחיי). אתם יודעים מה? אני מוכן להמר שהם גם שלושת השירים האוסטרים היחידים ששמעתם השנה. ובכל זאת, ×”×™×” שווה לחכות, ולו רק כדי להרוס את מינכן.

 Destroy, Munich :: Krankl
 Destroy, Munich :: Kaka
 Destroy, Munich :: Kluivert

בחודש יוני 2005 נסענו אוהד ואני אל חוף הבונים, כדי לנסות ולחגוג את בואו של הקיץ. קפצנו בין גלים, דיברנו על מדוזות, על עבודה, וכן – גם על האייפוד רעב. כך קראו לפרויקט השאפתני החדש של אוהד, שאותו הוא בדיוק חנך. הוא הציע לי להצטרף, או שבעצם אני ×–×” שהציע את עצמו, ומאז כמעט הכל היסטוריה קטנה. אחרי חודש, פחות או יותר ביולי, נפל השרת – והבלוג נסגר. שלושה חודשים מאוחר יותר, ב-12 באוקטובר, אוהד הקים אותו לתחייה במראה חדש ומאז הוא איתנו. הוא מלווה אותי לכל מקום שאני הולך, אני חולם עליו בלילות, ולמעשה אני תמיד רעב לאייפוד רעב. אתמול מלאו לו שלוש שנים, ואני מודה שאני מתרגש. בלעדיך, בלוג חביב, ×—×™×™ נראים היו אחרת לגמרי. מזל טוב.

ומכיוון שאוהד אינו נראה בסביבה ברגע זה, תרשו לי להפיל עליכם את שיר החודש האחרון שלי. מאז סוף השבוע הקודם בווינה, אינני מצליח להיפרד מהלהיט ההורס של Polarkreis 18. מדובר בחבורה של חברים בני 23 מדרזדן שבגרמניה, אותם נוהגים לכנות Mew של ארץ הקראוט. ברגעים מסוימים אני מודה כי זה מביך להאזין להם (הם פשוט שילוב שכזה בין סיגור רוס לא-הא, מבינים?), אך הם חושפים בפנינו כעת פזמון שאין שני לו. מדובר בפופ גרמני מן הסוג שאפילו ישראלים מסוגלים לשמוע, תאמינו לי. והרימיקס לא פחות משובח גם כן.

 Polarkreis 18 :: Allein Allein
 Polarkreis 18 :: Allein Allein (Nephew Remix

תמו להם ימי הסתיו האירופאיים המשובחים של ×—×™×™. הצינה האוסטרית שנשבה מן הימין בשבועות האחרונים הוחלפה לה שוב בשגרה העדינה של עיר הקודש, וחבריי החדשים, מר שטרודל ומר טורט, כבר אינם נראים עוד בסביבה. אף על פי כן, אינני מודאג, אני חש בנוח עם האוזניות הישנות שהצמדתי לעצמי לפני כמה דקות, שניות לאחר הצפירה שנשמעה ברחבי העיר הזו ובישרה על בואה של יממת הסליחות. ובכן, סלחו לי על ×›×™ לא הייתי בסביבה כבר שלושה שבועות, והותרתי אתכם עם פוסט אפלולי אחד ויחיד אודות Bracken. עם זאת, עכשיו כל ×–×” נגמר, עוד מעט אצא אל הרחוב ואתבונן על עולם שעוד לא ראיתי מימיי – ואחפש בו גם את מקומי. אולי אמצא.
בינתיים אני נהנה מן הרוח הקלילה שמנידה את הווילון שלנו שוב ושוב, וחוברת לשירי הדרך החביבים של Herman Dune. הצמד האירופאי החצי מזוקן הזה שר על שטוקהולם, על לוס אנג'לס, על הונולולו, על מאליבו וגם על ארצנו גדושת החצץ באלבומו החדש (שמכונה, שימו לב, "בשנה הבאה בציון", לא פחות), ומצליח לגרום לי לחשוב מחדש על גישתי השלילית כלפי אנטיפולק שמחוזק בגיטרות סבנטיז. זה עובד טוב עם תאורה עדינה, קולות רקע נשיים, ומחשבות על חילופי עונות.

 Herman Dune :: Try To Think About Me
 Herman Dune :: On A Saturday
 Herman Dune :: Next Year in Zion

שלושה בקבוקי שמפנייה הועברו בינינו אמש בסטארדאסט בטרם נשרקה שריקת הסיום לגמר ההוא שבו ניצחו הספרדים, כך שההפסד לא צרם יותר מדי**. בכלל, על אף האנטיתזה שסיפק היורו לכל חובבי הכדורגל הצברי, אני דווקא מוצא את עצמי מפתח געגוע עז ומשונה לקרית אליעזר. קודם אפילו קראתי בשקיקה רבה כתבה בגרמנית על רוברטו קולאוטי באתר של בורוסיה מינשנגלאדבאך, וניסיתי להיזכר בשמו של הבלם האוקראיני ההוא שבעט אצלנו כמה פעמים (קינטוש, קינטוש). אני מזיע את נפשי מול מאוורר שבור, ובמקום לנוח רגע, אני מחפש שביבי מידע באתרים זרים על שחקני עבר ירוקים. כואב הלב, אני יודע.
אולי עדיף שאירגע שוב, כמו בכל השבוע שעבר כמעט, עם האלבום החדש והמפתיע למשעי של Monade. כן, ברור לי שיהיו מי שיזעקו לשמים כעת, ויאמרו שמדובר בגרסת האנפלאגד החיוורת של סטריאולאב, אז תרשו לי להרגיע את כולכם. גם אני לא כל-כך חיבבתי את הרביעייה הצרפתית הזו, המונהגת גם היא על-ידי לטישיה סידר האהובה, ובכל זאת – היצירה הנוכחית שלהם, Monstre Cosmic, טובה למדי. קצת מוזר שבאותה שנה ייצא גם אלבום חדש לסטריאולאב, להקת-האם של לטישיה, אבל אני לא מתכוון להתלונן. עם זאת, אני קצת חושש שהוא לא יצליח להתעלות על ×–×” המדובר פה. נו, שיהיה.

 Monade :: Lost Language
 Monade :: Entre Chein Et Loup
 Monade :: Tout En Tout Est Un

* בוריס צינובוי, הוגה אוקראיני חיפאי.
** אגב, אוהד, ניצן מאוהבת בשוער הספרדי קסיאס. לטיפולך המסור.

לפני שנמלא את הציידנית ונרוץ לגלים, נעצור רגע ונתייחד עם שיר נוסף מהאלבום החדש של סיגור רוס. מי שצפה בסרט של הלהקה, ×–×” שמתעד את סיבוב ההופעות האחרון שלהם באיסלנד, ודאי זוכר את השיר שהם ביצעו בתוך מאגר מים ריק עשוי בטון. ובכן, השיר ×”×–×” הוקלט לאלבום החדש – שמו פסטיבל – והרי הוא לפניכם. בואו נאמר, שהחבר'×” כנראה בכל זאת לא עזבו את האי הקפוא לטובת ×”×’'ונגל, כפי שלרגע חשבנו. (אגב,האיכות לא משהו ×›×™ מדובר ברדיו ריפ).

Sigur Ros :: Festival 

ובמעבר חד, אולי חד מדי, בואו נדבר על הזוג המרצד מול עיניכם בקייציות חסרת פשרות.
תקשיבו לי טוב, אני באמת כבר לא יודע מה ×™×”×™×” עם העולם ×”×–×”, שמצליח להפיק מעצמו את המיטב – לפחות בכל הקשור לתבואתו המוזיקלית. אחרי נדודים בין איסלנד, שבדיה, בריטניה וצרפת, ×”×’×™×¢×” שעתה של ספרד לקרוא תגר. צמד החמד Cof Cof מגיע מוולנסיה עם הרבה תשוקה לריקודים על קו החוף עם בקבוק בירה מקסיקנית שמזיע את נשמת הזכוכית שלו לידיכם הלחות גם ×›×›×”. רוח הזמן הססגונית לא הולכת לאיבוד גם במקרה של אנה אנלוגיקה הזו והפרטנר שלה אלכס קוואדראדו, שלפרקים מזכירים קצת (יותר מדי) את CSS. אני לא יודע למה, אבל די מרגש אותי לכתוב שוב על הרכב ספרדי כאן – כנראה משום שזה לא קורה לעתים קרובות כל-כך.

 Cof Cof :: Caribbean Boy
 Cof Cof :: Dirty Tricks

במחווה אנושית יוצאת מגדר הרגיל מאפשרים קוף קוף להוריד כך סתם בחינם את האלבום החביב שלהם (מכאן). לצערי, גם זה לא יגרום לי לתמוך בנבחרתם האדומה החל ממחר. יאללה גרמניה!

כמעט אין דבר גרוע יותר בעולם מאשר לפתוח את הבוקר בכוס של שוקולית. הבטן ישר מתהפכת, מתכווצת, מתרחבת, מתכווצת שוב, מכאיבה לעצמה, מתכדרת ביגון מתוק. ולחשוב שכך פתחתי את מרב ימיי עד כיתה ו', בדרך לעוד משחק אלים של בוקר מול ד-2' (הייתי בלם קדמי לא רע). פשוט אסון. והנה השוקו מעורר המהפכות – שב אל ×—×™×™. טוב, לא ממש. הפעם מדובר בסוקו.
סוקו זו, הבחורה פה בתמונה למעלה, היא צרפתייה צעירה. ומה תאמרו? היא חברה של הטינאייג'רס ואירחה בביתה שבפריז את ליידיהוק מהפוסט למטה. אפילו PNAU מפוסט אחר אכלו איתה בכמה מן המסעדות הסיניות הזולות הבודדות שקיימות בעיר הקרואסון. ומדוע דווקא היא נבחרה להוביל בעוז את פינת דור העתיד החדישה של האייפוד רעב? פשוט כי היא די מוצלחת בשדרוג רגעי התעוררות מרים בעזרת המבטא הילדותי שלה והמילים המטופשות אך המחוכמות שהיא שרה באדישות אירופית מוצלחת כל כך. בימים אלה היא אמורה להקליט את האלבום הראשון שלה, ולכן הבטחתה נשמרת באייפוד שלי עד לימי הסתיו היפים.

 Soko :: Take My Heart
 Soko :: I'll Kill Her
 Soko :: I will never love you more
 Soko (covers The Teenagers) :: Trashy Tuesdays, Love No

ועכשיו אלך להכין קפה. הזדקנתי.

הקליפ החדש של ג'סטיס יוצא לאויר העולם. לא היינו מצפים שזה יקרה, אחרי הקליפ רווי ההייפ עם החולצות, אבל הרף בהחלט נשמר. אחד הקליפים המוצדקים מבחינה טיפוגרפית, ויש לציין בנוסף שהייתי מאוד שמח לראות אותו על מסך הקולנוע לפחות פעם אחת באיכות יותר טובה מזאת. תהנו.