שבדים על פסים

ההתרגשות הזו תחסל אותי בסוף. אני מוריד עשרה אלבומים במכה, מבלי למצמץ, פותח את דלת הבית, מוצא שם חיוכים וצעיפים, מחייך בחזרה, ומתחיל לחלום. הלילה ×”×–×” עומד להיות קדוש, שלג מעודן ייפול מן השמיים על עירי העייפה למחצה, וכל המחברות יושלכו אל האש באח (אם אמצא אותו עד אז). ישנם רגעים של מרק, וישנם רגעים של סופה ומוזיקה טובה. ואיכשהו – תמיד כשזה כך, כל כוחות הסקנדיאינדי העולמיים מתאגדים למעני עם כל ההשראות הנוטפות שלהם. פעם דנים, פעם נורבגים וכמעט תמיד שבדים. ומה הפעם?
Yamon Yamon מגיעים משטוקהולם, עיר הבניינים הקטנים והצבעוניים. הם לא נשמעים אירופאים בשום צורה, אף שחזותם החיצונית מתעתעת. את השלג שלהם הם מועכים בכפות רגליים חשופות עם American Analog Set או איזה Jim O'rourke מרוחק, והגיטרות שלהם זולגות במינונים מתוזמנים של שלכת מאוחרת. את כל הפסקותיי מן הלימודים בשלושת הימים האחרונים (תקופת בחינות עכשיו, נכון) הם ארגנו לי, וכך במשותף יצרנו קור. לעתים, רגע אחרי מסיבה גדולה, כמו זו של The Sunshine ,Underground חייבים לתפוס פיסת כרית ולהניח עליה מרפקים כדי שלא יכאב. לעתים, נהרות ארוכים מתפצלים מתוכי אל אסתטיקה של ימי פוסט-רוק גנוזים. כמו חלום על שלג, כמו שכולנו מבקשים.

Yamon Yamon :: Wang Lee
Yamon Yamon :: Alonso
האלבום המלא