לאחרונה מדברים סביבי רבות על ניו-יורק שוב, וגורמים לי לחלום מחדש על רחובות שהדחקתי. בחלומות המחודשים הללו אין כל קונקרטיזציה, כי הרי אין לי מה לחפש כרגע בעיר הזו, אך הם באים והולכים להם. אולי פעם, איכשהו, בכל זאת, אינני יודע כיצד, מישהו ייקח אותי אל התפוח הירוק הזה לתקופה ארוכה. כך אוכל ללכת כמעט כל ערב להופעה שאני באמת אוהב, ובזול, ועל הדרך אכתוב על האייפאד הרעב שלי, שלא זכה לספר, אלבום או תמונה חדשה כבר כמה ימים. בינתיים, אני מסתפק בחומוס אבו-שוקרי בעיר העתיקה, וגם בקבב מן הסמטה הסמוכה (שאותו דוחפים לפיתה שלושה גברים, לא פחות, ובידיים חשופות).
כמה סמלי, יבואו ויאמרו לי כעת, שדווקא בין כל החלומות הללו, נמצאה ניו-יורקית חדשה בעבורי – Aa או בשמה המלא: Big A little a. מדובר בסוג של קולקטיב (חיות?) מברוקלין שעושה כל מיני ניסויי סאונד, מתופף רבות ושר בקול גדול בין פיגומים למשכנות נטושים. אמש, ברגע של הפסקה מקריאה גרמנית כלשהי, רגע לפני שהרכבת של גיבור הספר שלי עצרה בהיידלברג דווקא, קולם של הבחורים הלא-מנומסים האלה בקע. קודם ×”×™×” פיצוץ גדול, ואז שקט, ואז כולם התחילו לצעוק וריח של דרמה ×”×™×” באוויר. לא ברור לי מדוע חיכיתי שנים רבות ומיותרות כל כך כדי לחוות זאת, אבל ×”× ×” ×–×” קרה.
שני השירים המצורפים מטה לקוחים מ-12 אינטש שהם הוציאו בכמה מאות עותקים בסיבוב הופעות קטן שערכו לאחרונה באירופה:

 Aa :: Glow Wreath
 Aa :: Mossy