"הסולן שלהם דומה למובי, הסאונד שלהם מזכיר את אינטרפול, התכנים את הקיור והחליפות את הביטלס, אבל קוראים להם העברית". כן, כך נפתחה הכתבה הרחבה בגליון האחרון של "העיר", שעסקה כל כולה בלהקת העברית. עם הבטחה שכזו, ולאור הביקורת החיוביות שהציפו את מובי חנוט החליפה הזה וחבריו, לא יכולתי שלא לפקוד את הלימה לימה הערב. המוני בני-אדם המכונים תל-אביבים רבצו על הספות הנוחות, נשענו על המשקופים והכתלים וחיכו לבשורה העברית החדשה. אנחנו היינו עמם, ותאמינו לי שהיינו אופטימיים יחסית.

תראו כמה שאנחנו רציניים

ובכל זאת, הרשו לי לנסח מחדש את פתיחת הכתבה של × ×’×” נצר מיום שישי האחרון: "הסולן שלהם דומה למובי, הסאונד שלהם מזכיר את הקיור, התכנים גם כן מזכירים את הקיור והחליפות דווקא את אינטרפול, אבל קוראים להם העברית". ושלא תבינו לא נכון, ×™×”×™×” ×–×” לא פחות מחטא נורא לנסות להשוות בין אינטרפול לבין השלישיה הנחמדה הזו. החיבור היחיד בין שתי הלהקות נוגע לרצינות התהומית שבה הן תופסות את עצמן. אין מה לעשות, לפחות בהופעה, צלילי העברית אינם צלילי פול בנקס, ×›×™ אם צלילי גיטרתו של רוברט סמית' – אך גם ×–×” אינו מספיק. בכל הנוגע לעברית, האסתטיקה הגל-חדשית מנצחת את הפזמונים הלא קליטים, שיותירו, כך עושה רושם, את מובי וחבריו אי-שם בארץ האלטרנטיבה הישראלית שאינה פוסעת מחוץ לגבולות העיר העברית הראשונה. עד שהגיע להיט נפלא (מסיבת כיתה), הוא דמה דמיון משעשע ל"כוכב קולנוע" של להקת זמש המיתולוגית.
ככה זה אצלנו בפרובינציה, פתאום קמה להקה בחליפה עם צליל ייחודי יחסית לארצנו, וישר הופכת לחביבת המבקרים. ושאיש לא יבין אותי שלא כשורה: אני משוכנע שגם אני עוד אוהב את העברית, פשוט כי אין לי הרבה אפשרויות אחרות. אגב, נערות ריינס מרתקים אותי יותר, למרות הכל.
————
איכס, מי נוגעת בכעורים האלה?

אם בכל זאת חפצה נפשכם בצליל אינטרפול זך, כל שעליכם לעשות הוא לבדוק את הפלגיאט המצורף למטה. אין בעולם עוד חקייני ניו-יורק סיטי גדולים כמו She Wants Revenge. ושלא תטעו, הם בכלל מעמק סן פרננדו. שייסה, איפה הבושה, איפה?

She Wants Revenge – Sister