פסנתרים מעומעמים באפלה מזכירים לי את כל הדברים שאני אוהב. הם רכז האהבות הגדולות שלי, מלכדים זיכרונות עם רגשות שאבדו או נשכחו, ומגרים אותי לרצות לעמוד במקום גבוה מדי, להשקיף על מרחבים ירוקים מדי ולשקוע ברומנטיקה איומה של שקיעות. כשאל הפסנתרים הללו מצרפים קולות גבריים עגמומיים, אני מוכן לוותר על כל ×–×” לטובת השטיח, הרדיאטור והבהייה הנצחית. לעתים אין בי רצון אמיתי ליותר מכל ×–×”, גם אם בסתר אני הוזה אפרו-ביט ומשתכשך באלקטרו שבדי. בסופו של יום, אני חוזר הביתה הרי – והבית דומם.

Eluvium הוא כל מה שתמיד אחשוב שאיננו. האלבום החמישי שלו, Similes, שיוצא בימים אלו בלייבל המיתולוגי שלי, Temporary Residence, עוד עשוי להתגלות ×›×–×” אשר ישיב את תקוותיי לשלג, אך הוא ניצח גם על הבוקר הנוכחי ועל קרני שמש של חצות היום. הוא מסנוור אותי כערפל ארוך ודק והוא שטוף פסנתרים מחוררים, אלו המעומעמים להם באפלה – למען הזיכרון. אני אתקשה לשחזר את מחשבותיי או תחושתיי מאלבומיו הקודמים, אך ברגע ×–×” אני יודע שטוב לי. עוד מעט תחל פה סעודה גדולה וגדושת נכבדים, וודאי אעבור בחזרה אל כל הפופ האחר שממתין לי בסתר – אך מאוחר יותר אשוב לכאן. רוברט קופר, הוא Eluvium, בטוח ישקע עמי ועם אוניית המגדלור המשותפת שלנו.

 Eluvium :: The Motion Makes Me Last
 Eluvium :: Leaves Eclipse The Light
האלבום המלא