אף שישנם גורמים שונים אשר מנסים לספק את תאוותנו הבלתי נגמרת לרשימות סיכום, אני משוכנע ×›×™ באמת די. תקשיבו, 2010 כאן – ובכמה מחוזות שונים כבר קראתי ×›×™ ההערכות מסמנות אותה כשנה המוזיקלית הגדולה ביותר של המאה ×”-21. ברור שזה נשמע מטופש, שכן לכל החלוקה העונתית-שנתית-חודשית או משהו ×›×–×”, אין כל משמעות. אולם הפעם כנראה שזו האמת. כפי שכבר שציינתי כאן לא אחת, כל כך הרבה אמנים מסביב לעולם המתינו עם הוצאת אלבומיהם לשנה הנוכחית כדי לא להתפספס לחלוטין בשיווק, לאור מסת סיכומי העשור – אך ×”× ×” ×–×” נגמר.
את הימים הקרובים אני צפוי להעביר כאן, כמו ילד, ממש כזאטוט שבור, ולו רק כדי לנסות לגעת בכל הדברים הטובים של 2010 שכבר התרסקו על השטיח הבהיר שלי. נגיד זה:

אני משוגע על האסתטיקה של These New Puritans. חלפו בדיוק שנתיים מאז הפגשתי אותם לראשונה עם האייפוד רעב – שנתיים במהלכן הספיק חבר הלהקה ×’'ורג' ברנט להפוך לפרזנטור של הוניגמן והניו-רייב מת. אינני יודע מה השפיע על הבריטים הללו יותר, אך דבר אחד בטוח – האלבום החדש שלהם, שעומד להיפלט אל הספירה האינטרנטית ממש בכל רגע ונקרא Hidden, הוא מניה בטוחה. כדי להקליטו בלייבל האדיר דומינו, הם השתמשו בתופים יפניים ענקיים, בתזמורת קטנה ובה 13 כלי נשיפה, במקהלת ילדים מעודנת ובכל מיני דברים אחרים שאינני מצליח להבין כיצד הם אמורים להתחבר אל העולם נטול החיוכים שלהם. עד שיודלף האלבום – ×–×” כל שיש לי להציע (נוסף לקליפ האדיר שלעיל כמובן) – ונראה לי שזה מספיק:

These New Puritans :: We Want War