סוף-סוף נגמרה השנה, נגמר העשור – ובעיקר תמו כל הסיכומים. כעת אפשר להתחיל לצעוד קדימה בנחת, להעלות לראש אך ורק מחשבות חיוביות למדי, לשקוע בחלומות על נסיעות חדשות, מסעות משונים לפינות קרות באירופה, ובעיקר לנוח. יש משהו בסוף השבוע הירושלמי, במיוחד בחורף (אם קיים דבר שכזה), שגורם לך להתכנס לתוך כל החדרים בביתך, ולו רק כדי לא לראות את כל שאינו מסתתר בחוץ. לא ברור לגמרי מדוע, אבל רגע לפני שאני יוצא החוצה אל 2010 – שנראית כמבטיחה ביותר בין השנים הקלנדריות המוזיקליות האחרונות – אני חייב לנוע רגע יותר מעשור לאחור אל אלף תשע מאות תשעים ותשע.
כבר כמה שעות שאני חושב על פסטות, פרמזן, יין ועל Hood. זה תמיד קורה בינואר, איכשהו. אחת הלהקות האהובות עליי בתבל, זו שלימדה אותי כבר בכיתה י"א שאפשר לקנות לב אדם בזכות עטיפה אסתטית, אפורה וקרה, נמצאת בפגרה כבר תקופה ארוכה. בין לבין הקליטו חבריה תחת שמות שונים ומשונים (Bracken, The Declining Winter, The Boats, למשל), אך שום דבר לא משתווה אל המוצר המקורי. בינתיים, עד שהם ישובו לסורם, אל הבית בלידס, אל האוויר הצלול של מחוזם האמיתי כלהקה, כל שנותר לי לעשות הוא להתמוגג בפעם המיליון עם האלבום האהוב עליי שלהם: The Cycle of Days and Seasons. סתם כך, כי כך, בערב שבת של חושך, הוא פועל בצורה האופטימלית.

Hood :: How Can You Drag Your Body Blindly Through
Hood :: Roads Lead Northwards
האלבום המלא