פשוט לא יאומן מה שקורה אצלי בבית. לאחר שגנבי המתכות פשטו על חצרי וגנבו את מפצל האלומיניום של חברת הכבלים, כעת תמר חוגגת עם המיזוג. ולא, ממש לא קר פה. להיפך, אם הייתם שואלים את ריצ'י סמבורה הוא ודאי היה אומר כי יש כאן 7800 מעלות פרנהייט.
בכל אופן, אין זמן טוב מזה למרקר את שמו של גדול האוסטרים, ולא הגרמנים, הלו הוא ברנהרד פליישמן, ב. פליישמן בעבורכם. בטרם אכתיר אלבומי שנה, אלבומי שליש או רבעון, אני מוכן להתיימר ולזעוק: the humbucking coil שלו הוא אלבום פברואר שלי. וכן, אני מודע לעובדה שהחודש הקפוא הזה רק החל.

אז מה אם יש לי מפרצים?

פעם, כשעוד למישהו היו ביצים לדבר על הגליטש כעל הז'אנר האקספרימנטלי הבא, היה העלם המתבגר הזה אחד מכוכבי השעה. כמי שהיה ועודנו חתום בלייבל הנפלא מור מיוזיק, אין לברנהרד שלנו הרבה ברירות אלא להתמיד בקו החמוץ מתוק שלו. זה הגוון גם בשני תקליטיו האחרונים. אולם, בניגוד לאלבום הקודם, הפעם יש כאן יצירה אינדיטרונית משובחה למדי ללילות האביב המתקרב אלינו לרעה.

אוסטרי טיפוסי
אבות אבותיו של פליישמן היקר

לו הייתי שף קירח, ודאי הייתי אומר כי "יש כאן תועפות של אהבה". זין בעין וביצת עין. תראו, פליישמן אפילו אחראי למוזיקה בקמפיין משעשע למלחמה באיידס, שבו שתי סוכריות גומי עושות הכל.

B. Fleischmann – From To