עם כל הבלאגן שנוצר סביב מעוזנו התמים בפורום מוזיקה "אלטרנטיבית" של Ynet, התחלתי לחשוש פתאום שמא בני ישראל לוקחים את העולם מעט יותר מדי ברצינות. האייפוד הרעב הוא בסך הכל בלוג אמפי3, שבו אנו כותבים על המוזיקה שלה אנו מאזינים, וזהו. נקודה. שום רצון להטיף לתושבי הארץ הזו מהי מוזיקה טובה. אינעל רבאק, מי מעז לקום ולומר לי לא להאזין לסופיאן סטיבנס, רק כי מדובר ב"קוקסינל" שכבר כתבו עליו באתרים אחרים ובמגזינים?
אך הבא נעזוב את השעשועים ואת הפרובקציות!
החודש מלאו 10 שנים שלמות להולדתו של אחד מהאלבומים המכוננים של חיי המאוחרים. לפיכך, אני באמת מאמין שהגיעה השעה לפזר עליו צרור מילים לחות, כיאה ללידס.

גשם

Silent '88 אינו האלבום המשובח ביותר של Hood. אני לא חושב אפילו שהוא עונה להגדרה כלשהי של אלבום, לפחות כפי שאנו מכירים אותה. ובכל זאת, כמה משירי החורף הגדולים בהיסטוריה של יורקשייר כונסו לתוכו, ואחד מהם ( "אוצר המלים התמים שלה") הוא גם השיר שלי ושל אהובתי. בכלל, לא יאמן לאן הלהקה הזו התפתחה מאז ינואר לפני עשור: למעלה מ-30 סינגלים חופשיים, עוד 5 אלבומים, וגם 2 אוספים כפולים.
תמיד אני תוהה, האם גם אני הייתי מקליט כל כך הרבה, לו חייתי בחבל ארץ ירוק, שבו הגשם אינו חדל גם באוגוסט. סביר להניח שלא. הרי אני סתם קוקסינל. קוקסי הוד.

הוד ב-1996. מי בא קריקט?

 Hood – Her Innocent Stock Of Words
 Hood – The Field Is Cut