דווקא היום, פה במרכז אמריקה, חשבתי לפתע על כמה רגעי ילדות משונים. בזמן שעמדתי ליד ×¢×¥ טרופי גדול ורטוב (במשתלה מקומית) נזכרתי בפעמים בהן היינו נכנסים לתוך חביות נפט מלוכלכות, ומגלגלים אחד את השני במורד הוואדי החיפאי שלנו. הייתי אז בן 8, לדעתי, וביחד עם ניר וניסן לא ממש חשבתי על העתיד שלי – אז התגלגלתי. לכלכתי את הבגדים בבוץ ובזפת, והייתי מרוצה מן החיים. כעת כל הסיפור מצטייר לי כטינופת אחת גדולה, כחוויית DDR חלומית וכמקור לאהבת האורבניות שלי. אותה הוקרת עירוניות שגורמת לי להעריך ולהשתולל מלהקות אפורות כמו The Twilight Sad.
לפני שנתיים בחרתי באלבום הבכורה שלהם, Fourteen Autumns & Fifteen Winters, לאלבום השנה שלי, מתוך הבנה שרק הוא יכול היה להפיל אותי לצמיתות בוודאות באותה שנה קסומה. הרבה חמסינים באו והלכו מאז, אבל את החורף, את העיר ואת האפרוריות טרם זנחתי. לפיכך, ההמתנה בת השנתיים לפרק ב' במגילתם המוזיקלית של הסקוטים הללו חייבת היתה להסתיים מתישהו ברגע של נחת. והנה הגיע המומנט המיוחל. Forget the Night Ahead החדש כאן איתי, והוא מורכב כצפוי ממנות היגון הנכונות ללילות קרים וארוכים ומהרבה מבטא כבד עם רי"ש מסוגננת.

 The Twilight Sad :: I Became a Prostitute
 The Twilight Sad :: Interrupted
 The Twilight Sad :: That Birthday Present
האלבום המלא