באמת שהייתי בטוח שלא אכתוב על השיר הזה כאן. והסיבה היא די פשוטה: מי שצופה ב-M2 ודאי כבר חזה בנפלאותיו. ובכן, מעדתי. אני חש חובה מוסרית, מוזיקלית ואנושית למלא חלל שאיש באתר הזה לא ירצה למלא מלבדי. לא היה שיר טוב ממינכן של Editors ב-2005. אתם יודעים מה, אני משוכנע שגם ב-2006 לא יהיה שיר טוב כדוגמתו.
כן, אני יודע, ×–×” בהחלט מזכיר את אינטרפול, את הד ואנשי הארנב ואפילו את איאן קרטיס וחבריו – אך ×–×” לא משנה. ברגעים מסוימים השיר ×”×–×” גובר על כל מי שהשפיעו על יוצריו במהלך חייהם. כל הסיפור ×”×–×” גורם לי לתהות שוב, איך ייתכן שבריטים בתחילית העשור השלישי לחייהם מצליחים לנגן כמו שאיש אינו מצליח ביתר מדינות תבל. מה עושה אותם, את האנגלים, לכאלה מוקירי זימה ויורקי זעם אורבני כשצריך?

חיים משוגעים בבירמינגהאם

ביום שבת, אני מתקלט במועדון הסיטי הול בחיפה עם חברתי הטובה, רעות. כל ×–×” יקרה לאחר הופעותיהם של שי נובלמן ודפנה והעוגיות, ואני חושב ×›×™ קיים סיכוי סביר שגם השיר ×”× "ל יפקוד את רחבת הריקודים המשובחה בערב המדובר. עשו פעמיכם אל עבר עיר הנמל הנאה – חיפה.

Editors – Munich