אני בחיפה, לפחות לעוד כמה רגעים. את פניי בשעות האפלות ביותר של העיר קיבל לפנות בוקר חזיר בר ענק, חום ושרירי – ×›×–×” שלעולם לא ×™×”×™×” לנקניקיה גרמנית. רצתי אל המיטה בסערה. אינני יודע להחליט כעת מה אני מרגיש, היות ואני חש שעוד לא לגמרי הגעתי ארצה. רגע אני פה, ורגע אני שוכב שוב על הדשא ליד הנהר בהיידלברג, מתרכז באופן שבו לבי הולם. במקרה, באמת שאינני יודע כיצד ×–×” קרה, מצאתי במקרר של הוריי בקבוק בקס – ונכון לעתה, אני והוא, הוא ואני, מדברים ×–×” לזה בשפה מוכרת, ונהנים מן הסינגל החדש של אחת הלהקות האהובות עלינו באייפוד רעב.
המון ימים, שעות ורגעים חיכיתי לו, לסינגל החדש של Good Shoes. בשבוע שעבר נכנסתי למייספייס שלהם שוב, כפי שאני עושה אחת לכמה ימים בצורה אובססיבית בשנה האחרונה – ולא מצאתי דבר. רק הודעות על הופעות נוספות בפני נערים בריטים בני 14-15. ואז היום, על כוס קפה פילטר בחיפה, עמר פון ביסמרק בישר לי: "יש סינגל! והוא מסריח!". אז זהו, שעמר טועה. הוא יכול להמשיך לצפות בקומדיות בריטיות, בעוד אני אתחיל ליהנות פעם אחר פעם מן הקאמבק ×”×–×”. גם עם בסיסט חדש ומעט מפרצים בשיער – גוד שוז שלי, עדיין עושים צדק.

Good Shoes :: The Way My Heartbeats