ובכן, מרגש. זהו פוסט הסיכום הראשון של העשור הראשון בו התקיים האייפוד הרעב. העשור הכי משמעותי ועמוס אירועים בחיים שלנו, והעשור ששמענו בו הכי הרבה מוסיקה.

החלטנו שלעשות דירוג אלבומים או שירים זה קשה מאוד, ובעיקר יומרני. אין זו זכותו של אף אדם להעמיד פנים שהוא יכול לראות בפרספקטיבה את קורותיו בעשר השנים האחרונות. אז מה שנעשה זה פשוט לכתוב מדי פעם לאורך חמשת החודשים הקרובים על שירים, להקות, ורגעים שהיו משמעותיים מבחינתנו בעשור החולף. אם זה ילך טוב זה מה שנעשה גם בעשור הבא. צפו לכך.

הדבר הראשון שאני רוצה לכתוב עליו הוא אלבום מופת מתחילת העשור. המקום – סקוטלנד, או אולי חיפה. הזמן – לא הרבה אחרי שהתאכזבתי (באמת) שבערב המילניום לא עפו מאות טילים גרעיניים מעל הקוטב הצפוני ושלכולם התאפס חשבון הבנק. אני לא בטוח שבשלב ×”×–×” של החיים שלי הסכמתי להודות בפה מלא בקיומם של סינטסייזרים, מכונות תופים, סמפלרים ושאר מרעין בישין. כנראה שגם הדלגדוס לא. לשמחת כולנו אין בכך שום חסרון, ×›×™ הם פשוט יודעים לכתוב שירים כמו שצריך, והצליחו להוציא לאויר העולם אלבום אינדי-רוק-עם-כלי-קשת מצוין. שני השירים הראשונים מתוך האלבום הנפלא ×”×–×”, "The Great Eastern" עושים לי את ×–×” כל פעם מחדש. הם עמוסים במלודיותיהם ומסובכים במקצביהם אבל בצורה ×”×›×™ טובה.

 The Delgados – The Past That Suits You Best
 The Delgados – Accused Of Stealing