אמא, אריה, אמא

אני פשוט חייב עוד פוסט לפני שאני עולה על הרכבת עם בוקר. פשוט כדי שלא ייעשה מאוחר מדיי. ובכן, אמש הייתי בהופעה של ג'וניור בויז, וכהרגלי הייתי שיכור ושמח, ונהנתי לי לפזז בפינה הימינה של השורה הראשונה. אני בטוח שהחבר'ה על הבמה היו מעט משועממים מן הקהל הגרמני הזה, שאמנם רקד, אבל נראה היה כי כל מה שיש לו בראש זה לצאת כבר לאיזו חופשה במיורקה או בסרדיניה או משהו דומה אחר. בצד השני של הכביש הקימו חוף מדומה, עם מגרש כדורעף חולי ובריכת שחייה עגולה, ומישהו ניגן מוזיקה קאריבית. הלחות נעדרה. ממול, רקדתי לי באושר גדול. אולי אביא את ג'וניור בויז למסיבת המנדט הקרובה בירושלים. אולי.
מה שכן, עכשיו אני בכלל עייף מאוד, אז אגש לעיקר. ל-The Envy Corps יש אי.פי חדש ומשגע, באמת משגע. מעט קסילופונים, מקבצים לבביים, קולות מתגלגלים, וכל מה שצריך כדי לגרום לי לשבת על חלון החדר הגבוה שלי ולהשקיף על כל הצעירים המגולגלים על אופניים לכל פינות העיר אחרי חצות. האי.פי הזה, Kids Gloves, גורם לי להתגעגע למשהו, דבר מה לא מוגדר שאולי אמצא בקרוב, ואולי זו רק הרוח המפתיעה של Plöckstrasse. מכאן כל שנותר לי לעשות הוא לנסוע לאיווה, לחפש אריות ולהאזין לקולותיהם.

The Envy Corps :: Kids Gloves
The Envy Corps :: Screen Test
The Envy Corps :: Briar-Rose