כבר כמה ימים אני מוגדר כאדם חופשי. מתהלך בין קניונים חיפאים, בין שיכוני מגורים עתיקים בקריות, שותה יין, בירה, חושב מחשבות ובעיקר מאזין למוזיקה בנסיעות. בפול ווליום הגיוני, כמו שאני באמת אוהב, כמו שצריך. פה בדיוק נכנס לתמונה השיר החדש של אחת הלהקות האהובות עליי (לא צחוק), The Cribs. שלישיית האחים (או שמא יש שם בן-דוד) השתדרגה בשנה האחרונה והפכה לרביעייה, מיני סופר-גרופ, כאשר צירפה לשירותיה את – תחזיקו חזק, תחזיקו אותי – ×’'וני מאר.
אין זו בדיחה. ייתכן ומר מאר באמת גדוש בהומור עצמי, שלא ניכר בקרב חבריו ללהקה החדשה (שלוקים במחלת הפרצופים החמוצים והרציניים), אך לאור הדבר המוקלט הראשון של הברנשים הללו – ניכר ×›×™ יש תקווה לקיץ בריטי חם, או שאולי כבר אין טעם לשוחח על קיץ. יש פה את כל הפופיות המוכרת, הסוחפת ואף הבלתי נסבלת, שכל כך מאפיינת את The Cribs כל השנים, ואפילו כמה ניחוחות סמית'ס וסמיכות שהלהקה הזו לא ידעה בימי קדם. אני כל-כך מרוצה, וגם בלישה ×”×™×” מרוצה מן הלהיט ×”×–×” בשבוע שעבר, שאין לי ברירה אלא להגדירו כשיר כוח. כך, בקלילות.

The Cribs :: We Were Aborted