בצהרי היום, לאחר השיחה היומית אודות מרק העדשים המטופח שאותו אני נוהג להכין באחרונה, נדלקה נורה צהובה מעל ראשי. "אני פתטי", אמרתי לעצמי. "אני, וכל דיבורי החורף הבלתי נדלים שלי". כך סתם באמצע עוד חמסין ינוארי משונה, הבנתי שוב עד כמה ניתוקי מהמחוז ×”×–×” הוא בלתי פתיר. במקום שבו רוחות מזרחיות נושבות ביום בשנה שבו אמור השלג לצבוע את ההרים – לי לא נותר מקום. וכל עוד אני כאן, אני חסר אונים, ובשל כך – מעורר רחמים.
לפחות המוזיקה שאותה אני שומע במרתף שבו אני חי היא חורפית, עוסקת במשקעים, והרוח נושבת בה כזיעה חמה על חולצת הכותנה הוורודה שלי בקיץ.
והנה בזיק של אופטימיות! אוסף חדש התגלה לאייפוד הרעב שלי, ושמו באנגליה This is The winter Of our Discount Tents. זהו עוד תמרור הוריה משובח מהלייבל הססגוני של באדלי דראון בוי ואנדי ווטל (Twisted Nerve), שעושים לילות כימים כדי להביא אל הסולסיק שלנו אמנים אלמונים אך חביבים להפליא. כאלה שיכולים היו להיכלל בקלות תחת ההגדרה המעיקה פולק, אילו רק היו הם חסרי יומרה. גם הפעם, לא בנקל בחרתי בעבורכם שיר, או אפילו שניים. למעשה, אלה הם שני הקטעים האהובים עלי באוסף הזה.

הן רק נראות זקנות, אני מקווה. מיסטי דיקסון

Team LG הם זוג קוקנים צעירים, המתגוררים יחד, ומקליטים באהבה, ואילו Misty Dixon הן סוג של טריו אלקטרו גידם פזמונים, ועדיין משובח. לא אזיין את המוח יותר מדי. זה מיותר.

Team LG – The Way We Do It
Misty Dixon – Misty Disco