כנראה שאין כמו ערב שבת באפלה, עם אוזניות גדולות על הראש ורצף של פיהוקים פרולטריוניים בין האוזניים, כדי לזהות את הדברים הנעימים באמת של החיים. עכשיו, כמו בפעמים רבות אחרות בחיי, אני נדהם מן האופן שבו מסכי צלילים, אלו שכונו "מפלים של דיסטורשן" בעידן השוגייז, מצליחים לשגר נעצים אל לבי ולהכאיב לי בעונג. זוהי נקודת השבר השלמה מכל, האסתטי במובנו הטהור ביותר, האיחוד הטבע בין הרוח לבשרי. בסופו של דבר, קל למוזיקאי העולם להתאחד ולמוטט אותי (כידוע). לעתים, כאמור, די בפסולת ובעיוותים אותם הם זורקים אל תוך שיריהם כדי שאפול שדוד בידיהם. בשיטה זו ממש נוקט Sore Eros.
הישר מקונטיקט הקרירה הוא מגיע, מלווה באלבום עדין המנסה לשחזר את קולותיהם המתרסקים של פתיתי שלג, הגולשים על חלון בדרך לשינוי מצב הצבירה. בשקט בשקט, לפרקים תוך זיוף קל, שר לו הבחור הצעיר הזה על אהבות, חיוכים, פרידות וכל יתר הדברים שמיטב בחורינו אוהבים לייבב עליהם. הוא נאנח כמו Bon Iver ואני נאנח איתו בדרך למיטה, שבוי בידיהן של טריליוני המצילות המהדהדות מאחורי מילותיו. Second Chants שלו הוא ככל הנראה אחד מן האלבומים מהם באמת אתקשה להתנתק בחודשים הקרובים. נסו להאזין לו לפני שמגיע השרב הכבד הראשון של השנה, כבר ביום שני הקרוב. כאב הלב מתבקש.

Sore Eros :: Smile On Your Face
Sore Eros :: Whisper Me
והנה האלבום כולו