תכננתי לכתוב על משהו אחר לגמרי הערב, אבל אז נפל דבר: השיר הראשון בהיסטוריה שאותו שרתי בהפסקות, בין השיעורים, מבלי להאזין לו ולו פעם אחת אפילו – התגלה בפניי כמו ירושלים של מעלה. מסתבר אפילו שיש לו שם בישראל: Love You Better.
עוד אין אלבום מודלף, עוד אין הודעה על ×”×’×¢×” מפתיעה להופעה חד-פעמית בישראל, ואפילו העיניים כבר מתקשות להחזיק את עצמן בשעה זו של פוסט-פורמליזם רוסי – אבל הלב רוטט. ובכן, בלי יומרות, נתראה גם מחר על הבוקר. בינתיים, The Maccabees שוב פעם פה, עד לבואו של האלבום (Wall of Arms) ממש ממש ממש בקרוב. אני מתקשה לאחוז בנשימתי. איזה סיום מופלא לשיר ×”×–×”.