לפני למעלה משנה ישבנו כל בני המאפיה החיפאית בפאב אהוב, ומצאתי לנכון לשעשע את חבריי אוהד ואלושה. סיפרתי להם סיפור מרתק אודות אלבום חדש של מוגוואי שעלה אל הרשת. הם קנו את המתיחה, ואני רשמתי לעצמי עוד וי טיפשי ברשימת שקרי הנלוזים.
בשנה שעברה לא הוציאה החבורה הגלאסגוינית אף לא אלבום אחד לרפואה. במרץ 2006, לעומת זאת, היא דווקא כן תעשה זאת. אך שהאייפוד הרעב ימתין 3 חודשים תמימים כדי לבשר לכם אודות יצירה חדשה זו? ניין!
ובכן, כשמדובר באלבום החדש של מוגוואי, "מר ביסט" שמו, אין מדובר ביצירה. אף לא באלבום טוב. עסקינן, חברים, באכזבה משובחה. די לציין כי הג'ינג'י הנשכח אלן מק'גי טען לא מזמן, כי "מדובר באלבום ה'ארט-רוק' המושלם ביותר מאז לאבלס", כדי להבין עד כמה צפויה היתה האכזבה. מק'גי המסריח נמנה באותה נשימה עם נואל גלאגר, שמאמין שהביטלס היא הלהקה הגדולה בהיסטוריה. שני פנטזיטטים, ממש כמו מאור מליקסון.
להקת הפוסט רוק האהובה עלי החליטה, למעשה, לשוב אל שורשיה ב"אדון מפלצת" שלה.לא עוד ליטושים נקיים, כי אם, שוב, ושוב, ושוב, רעש. מיני לו-טק. הבעיה היא שכל הסיפור נשמע כמו אלבום אחר של הלהקה. ובפוסט רוק, רבותי, זה לא עובר. כוס אמק. לא נותר לי אלא להכתיר בזאת את explosions in the sky כהרכב הפוסט רוק היחיד שעוד מכבד את הז'אנר שנעלם.

ובכל זאת,
 Mogwai – Travel Is Dangerous

הידיים ידי אדון מפלצת. מוגוואי
מקור הבעיה. אלן מק'גי