המון אנשים כבר עושים לי שמח באזניים מאז החלה השנה הזו. טוב, לא המון המון, אבל יש בהחלט כמה כאלה. הם מחפשים ביחד עמי את החורף האבוד שלעולם כבר לא יבוא, ולרוב הם גוועים בחלומות על קיץ גדוש הופעות באחת ממדינות העולם האחר, זה שבו חולמים על עתיד אחר. בעוד רגע יחלו כל הפסטיבלים הגדולים לחשוף את שמות כל הלהקות אשר לא אראה ביולי-אוגוסט, אבל אני ממשיך לחלום. אולי תצוץ איזו הזדמנות, אולי אשמע אלבום מופתי שיגרום לי לשבור את כל הכלים האקדמאיים שזרוקים לפניי. אולי.

אך ×”× ×” ליל חדש הפציע אמש, ושיר נפלא התנפץ מתחת לעץ החרובים השכן. אליל האינדי הגבוה ביותר בכל הזמנים, Jeremy Jay, מפריח אלבום חדש באביב הקרוב, ואמש התגלגלה אליי נעימה ראשונה ממנו. אני משתגע ממה שהוא מעולל שם: סינתיסייזרים של OMD, אווירת כפור של איאן כרטיס, ועדיין אותה סליזיות אופיינית. פשוט סרט ערבי. אני מאזין לו באוזניותיי הקטנות שוב ושוב, ומשתגע לגמרי שאינני יכול להאזין כבר לאלבום המלא כולו. מישהו חייב להשיג לי אותו במהירות – ולא, אאלץ להתנפץ בעצמי מתחת לעץ החרוב.

Jeremy Jay :: Love Everlasting

ולכל מי שמתחשק לשמוע תופינים כאלה ואחרים ולרקוד עם המוני חובבי הניו-רייב הירושלמיים: מחר, שבת, 24.1, מסיבת מנדט ב"תקליט" אשר בירושלים הבירה.
יש גם שיר בונוס לבאים, באווירת ×”×—×’ – הקאבר הנפלא של הוט צ'יפ לג'וי דיוויז'ן.

Hot Chip :: Transmission