היום, באופן רשמי יש לומר, סיימתי את שלל הכנותיי לסיכומי שנת 2008. כעת עליי למצוא פרק זמן מספק שבו אכתוב את כל מה שאני רוצה, ואז אהיה מאושר למדי. בינתיים, אני ממשיך ליהנות ממה שיש לעולם הנ"ל להציע לי בזמנו הפנוי. אני יושב עם אוזניות בסלון, בוהה בברנשים בריטים במסך אחד, בברנשים בריטים במסך אחר, ומדמיין כי העולם כולו גדוש בברנשים בריטים. ברנשים זה טוב, כאמור. על כל פנים, ברנש חדש צץ בעולם, והוא נהנה לכנות את עצמו בשם הזדוני Sportsday Megaphone. האמת היא ששם זה מעורר בי רגשות נוסטלגיים אדירים. פעם, בכיתה ה', נדמה לי, סיימתי במקום השני את מרוץ ה-400 מטרים של האולימפיאדה ע"ש שאול טשרניחובסקי, שהתקיימה בבית הספר הקרוי על שמו שבו למדתי. הייתי רוצה להאמין שהיה שם מגה-פון בסביבה, שבעזרתו הכריזה המחנכת אורנה ברנר על הישגי, אך אני מתקשה לעשות כן.
בכל אופן, אני מאוד × ×”× ×” מכל ההקלטות האלקטרוניות הקטלניות של איש המגה-פון ×”×–×”. אני משוכנע ×›×™ הוא אדם מאושר למדי, אשר נוהג להרקיד את חבריו בשעות הפנאי – ממש כמוני. אולי אפילו אזכה להשמיע אותו הלילה (שבת) בשעת לילה מאוחרת במיוחד במסיבת המנדט הססגונית שלנו בירושלים. אם בא לכם לעשות חיים, אבל ממש חיים משוגעים, תעלו לירושלים. מספרים ×›×™ לעתים, גם העיר הקשה הזו יודעת לחגוג את עצמה עד אור הבוקר. עד בוא השכינה. עד בוא השכנה. עד סוף השנה. עד השינה. ממש ×—×’×™×’×”.

Sportsday Megaphone :: Young Lust
Sportsday Megaphone :: LA
Sportsday Megaphone :: Carrying the Years