מתוקים כאלה

והשנה היא שנת הדובשנית. לאחר שנות חושך ארוכות שכיסו את מדורת השבט הקולינרית של ילדי חיפה באייטיז, ביקורי האחרון במרכז אירופה הזכיר לי ×›×™ הדובשנית בכל זאת שווה דבר מה. כמו עיר ילדותי המוריקה, גם היא יכולה להיות מתוקה, יבשושית ועייפה בכל שנייה – ועם זאת, לבי נשאר שלה. בשבוע שעבר קנינו חצי קילו מעוגיות הדבש בעלות החברבורות האלה, וגרוני עוד לא ניחר. עוד רגע גם מסתיימת שנת המוזיקה הנפלאה הזו, הסיכומים הנרחבים באופק, ולהקות העולם אינן מרפות ממני. כנראה שגם הן רוצות לגנוב דובשנית.
הלהקה הנוכחית שכבשה בסערה את רחבת הלימוד האינסופי של בית ×–×” היא מעלית הסקי, או בשמה הידוע ברחובות ברוקלין – Chairlift. כן, גם היא נישאת על גל האלקטרו המינימלי, ×–×” שאינו דורש כשרון יוצא דופן מבעליו – מלבד אולי חוש קצב בסיסי, דחף מלודי עדין ופופיות אדירה. קצת מוזר לחשוב שלא מזמן השלישיה המדוברת חיממה דווקא את Yeasayer, אבל בימים אלה הכל כבר נראה הגיוני. אני פשוט מת על Bruises שלהם, ונדמה לי ×›×™ הוא ראוי לרימיקס אדיר ממדים – שעליו מישהו כבר בטוח עובד. על כל פנים, האלבום שלהם חביב גם כן, אבל השיר ×”×–×” הוא באמת הפנינה השבועית לילד. הוא והדובשנית, כן?

Chairlift :: Bruises
Chairlift :: Planet Health

אגב, תראו, אינני הישראלי היחיד שמתלהב.