ב×מת ש×× ×™ מתבייש. כל כך הרבה זמן ×œ× ×›×ª×‘×ª×™, ×•×©×•× ×ª×™×¨×•×¥ ×œ× ×™×ª×§×‘×œ על דעתי – ×פילו ×œ× ×”×ž×‘×—×Ÿ הגדול והחביב שמחכה לי ×‘×™×•× ×—×ž×™×©×™. למעשה, הפכתי לסוג של ×—×©×‘×•× ××™ המחשב ×ת ימיו סחור סחור. ×™×©× × ×¨×’×¢×™× ×©×× ×™ מדמיין ×ת עצמי במערה מבודדת, לובש שק ×—×•× ×•×—×‘×œ עבה, ×•×™×©× ×Ÿ דקות שבהן ×× ×™ ×—×•×œ× ×¢×œ סוכות, סוכות גדולות שמקיפות ×ת עירי, ו×× ×™ מהלך לידן בין טיפות של ×’×©× ×¨×š וחסר פשר. ×× ×™ ×¢×™×™×£ מן היו×, ×¢×™×™×£ מן הלילה, ובעיקר זקוק כבר לסתיו. רגע ×œ×¤× ×™ ש×× ×™ ×—×•×œ× ×©×•×‘ על שרשרת ×”×ž×¨×˜×™×¨×™× ×©×ž×ª×“×¤×§×™× ×¢×œ דלתי ×•×ª×•×”×™× ×ž×“×•×¢ ב×מת פספסתי ×ת מוריסי – ×רשה לעצמי להירגע ×¢× ×”××™×¡×œ× ×“×™ הב×:
כבר ×©× ×™× ×©×× ×—× ×• ×ž× ×”×œ×™× ×ž×¢×¨×›×ª ×™×—×¡×™× ×ž×©×•× ×”. ×”×•× ×ž×•×¦×™× ××œ×‘×•× ×ž×¢×•×¨×¤×œ ש×יש ××™× ×• שומע עליו, ו×× ×™ ×§×•×¨× ×יתו ברכבת, בוהה ×יתו ברכבת ×ו ×¡×ª× ×™×•×©×‘ על הרציף. ×‘×™×ž×™× ×לו ××™× × ×™ יושב עוד על רציפי×, ו×פילו ×§×¨×•× ×•×ª ××™× × ×™ מכיר, ×•×¢× ×–×ת – stafrænn hákon ×”×•× ×¢×“×™×™×Ÿ חבּיבּי כלבבי. ×¤×¢× ×—×©×‘×ª×™ ×©×”×•× ×¤×•×¡×˜-רוקר, ×חר כך × ×–×›×¨×ª×™ ש×ולי מדובר בספייס-רוקר, ו×ילו ×”×™×•× ×× ×™ יודע ×©×”×•× ×¤×©×•×˜ ×יש טוב. מדוע? ×›×™ ×”××™.פי החדש שלו, "קובי" שמו, ×”×•× ×‘×“×™×•×§ הדבר לו ×× ×™ זקוק עכשיו – מעטה סמיך של בהיית × ×¢×œ×™×™× ×©×ž×–×›×™×¨ לי ×ž× ×™×Ÿ ב×תי ול×ן עוד ×לך. ×לך לי לקפדוקיה, כמובן.
חביבי מ×-מושוו×ש, חביבי.
שיר × ×”×“×¨, כרגיל.
שיהיה קיץ ×ביבי,
×וגוסטה.