ילדים שמשחקים בגואש. לייט אוף דה פיר

היום ביקרתי בכנסייה הקבר, בכנסיית הדורמיציון ובכנסייה הלותרנית. בין בהייה בקדוש זה או אחר, תהיתי לרגע איך שרדו כל אנשי קדם ההם את החמסינים הקשים של הארץ הזו ללא מזגן. התבוננתי במשפחות הרוסיות והפולניות שנדחסו מתחת לשולחן קטן כדי לנשק איזה שריד כלשהו מן המשיח שלהן, ותהיתי בשנית האם ייתכן שביומו האחרון היה זה דווקא שרב של פסח שגמר על ישוע ולא הצלב הגדול שהוצמד לגופו. קניתי בקבוק של מי מעיין מיריחו בעשרה שקלים, אכלתי חטיף פיסטוק, ונסעתי לחיפה בסוף. רק פה אני מצליח להתנתק מכל הנוצרים שננצרו בראשי בעת האחרונה, ומתחבר לדובים של Late of The Pier.
הלהקה הבריטית היהירה הזו הביאה לביתנו התל-אביבי ×–"ל קולות ילדותיים של ניצוץ ניו-רייבי, ונעלמה. עכשיו, אחרי שני סינגלים מעניינים\קשים לעיכול נוספים – סוף-סוף מוציאים הזאטוטים האלה אלבום שלם, צעקני, מענג ומעצבן באותו זמן. בהופעות הם מנגנים על כל מיני קרשים שאספו בג'ונגל כלשהו, הם קופצים ומתחצפים לקהל כלשהו, ומפיקים הנאה כלשהי מכל ×–×”. ברור לי שהאלבום ×”×–×” אינו היצירה של ×—×™×™, אבל משהו טוב בהחלט ייצא לי ממנו בקרוב.

Late of the Pier :: Broken
Late of the Pier :: VW
Late of the Pier :: Space and the Woods
Late of the Pier :: The Bears Are Coming

וגם הלהיט הגדול פה: