קרנטינו התיישב בחדרו האפל והבין שהגיע הזמן לכתוב את התסריט לסרט הבא שלו. אחרי שלושה שוברי קופות שתיארו את מאבקם של הכומתות החומות בלבנון של שנות השבעים, קצת אחרי הפלישה הצרפתית ולפני נפילתו של השאה באיראן, ×”×’×™×¢ הזמן לקצת אקשן אמיתי. הוא ידע שלא יספיקו לו קלידים של שנות השבעים ושחורים בתספורות ססגוניות. הפעם, ידע, ידבר הישר אל ליבו של הקהל במגרש הביתי. אבו עלי, גיבור סרטו הנוכחי, ישלב את התכונות ההכרחיות לגיבור פעולה לבנוני. קרנטינו ראה את העתיד פרוס לרגליו. יהיו לו זיפים של איש אלקאעידה, אבל סוגיות של אופי שחיטת הבשר שעל שולחנו, זוטות המעסיקות אנשי דת, ואף צנעתן של הנשים בסביבתו – כל אלה לא יטרידו את מנוחתו בין מסע הרג אחד למשנהו. גיבורו של קרנטינו, יכול לצטט פסוקים מהקוראן רק לשם השעשוע, אגב רדיפת שמלות, קריעת כיסויי ראש ופסיעה בין סמטאות צרות משל ×”×™×” מרקו המחפש את אימו על בטלוויזיה הישראלית ביום שישי לפני ארוחת הערב.

[מסעדת אל-רידה בנצרת (מומלץ בחום). רכבת הזמן לוקחת אותנו אל הריביירה הצרפתית בלבנון של שנות השבעים. זיאד רחבאני כתב בשנה שאינה ידועה לי משהו שנשמע כמו פסקול לסרט או מחזה (האופציה השניה סבירה יותר מהקריאה שלי על הבחור), אבו עלי. הוא בנה של פיירוז, הלחין את יצירתו הראשונה בגיל 13. בשנת 2008, אבו עלי הגיע לביקור אצלי.]

זיזו

Ziad Rahbani – Abu Ali
Ziad Rahbani – Prelude Theme From Mais Al Rim