לכתוב באותו הבלוג יחד עם אביעד מרגיש בשבועיים האחרונים קצת כמו לנסות להשתלב בתנועה סואנת של משאיות עמוסות גזעי עצי באובב על כביש מהיר עם פולקסואגן חיפושית צהובה מודל '65. שפר עלי גורלי ואביעד הוא אינו נהג משאית טיפוסי (על אף חזותו המטעה) והנה הוא מסמן לי ממש עכשיו עם היד "כנס כנס אני לא ממהר". נפלאות האדיבות. גם כך לא היה לי רע להמתין בשולי הדרך, בטח לא כשעברה המשאית עם המיסטרי ג'טס. ואוו. ואווו.

יש מלא מייפל בקנדה

לאלבום של הטוקיו פוליס קלאב חיכיתי בסבלנות שנה שלמה (כאמור). והנה, הגיע הזמן, ואלבומם יצא לאויר העולם בשבוע שעבר. מה רבה הייתה מבוכתי לכשגיליתי שאורכו אך ורק 28 דקות, ממש כמו שני שירים של אואזיס מהתקופה הקשה שלפני התקופה הקשה מאוד. בחצי שעה קצרה זו מצליחים חברי הקנדים לדחוס לא פחות מ-11 שירים לא רעים בכלל. אנרגטיים, דינמיים, מקפיצים וגורמים לי להגביר את הווליום ממש כמו שציפיתי. אם זה לא היה נגמר כל כך בפתאומיות, אולי הייתי מספיק להגיע למסקנה מה אני חושב על האלבום. אבל לא הספקתי, אז שמעתי אותו שוב ושוב. כמה פעמים. עדיין לא הספקתי. אבל היה כיף.

Tokyo Police Club – Graves
Tokyo Police Club – Tessellate