מעניין איך אני הייתי נראה אם הייתי גזיר נייר. פורסט סיטי לאברס

ימים של מבחנים הם תמיד צרה צרורה לאדם כמוני. במקום להמשיך להתענג על המוני המוזיקאים שהחליטו לישון על מחשבי בשבועות האחרונים, אני נאלץ לחבור אל מיני לוחמים, מדינאים ואופורטוניסטים, סינים ונורבגים כאחד – אשר ניתן לתהות לגבי אהדתם הכללית לעולם המוזיקה. כל אחד ואחד מהם הלך לעולמו לפני שאלביס עלה על מדים, והיה משוכנע שצליל הפגזים הנהדפים לשחקים הוא הוא המלודיה האנושית. לו הייתם מנסים להסביר להם מה ×–×” ניו-רייב, הם בטח היו משספים את גרונכם או משליכים עליכם פצצת זרחן. סטיק לייט, כאילו.
אז רגע לפני שאני מאבד את שפיותי, אני צונח אל הקרקע ומרגיש שוב צעיר ורענן.
בימים האחרונים אני מקדיש זמן מכובד מתוך הזמן המועט שנותר לי לעצמי כדי להתענג על הכינורות של Forest City Lovers. שתי בנות וברנש אחד שמגיעים, כך מספרים לי בחזית, מקנדה. כן, כן, אותה קנדה שלא היוותה עוד איום על האומה האמריקנית בסוף המאה ה-19. יש בהם משהו שמזכיר לי את מעללי הפוסט-רוק/סלו-קור של סוף שנת התשעים, ומצד שני יש בהם תמימות חושנית שאני כה זקוק לה בעתות חמסין ושינון מלחמות בעל-פה. האלבום שלהם, Haunting Moon Sinking, נעים במיוחד בבקרים עטופי רוחות עדינות שמזכירות לי כי הקיץ עוד לא באמת הגיע. תכירו את הבריחה הגדולה שלי לשבוע זה.

Forest City Lovers :: Don't Go
Forest City Lovers :: Sullen Seas
Forest City Lovers :: Country Road

עוד הערה אחת לסדר היום:
מחר, יום חמישי 17.4, בלישה ואני מגיעים לגיחה קצרה לחיפה לכבוד הפסח, ונתקלט אינדי וניו-רייב בפאב הסינקופה (כיאט 5, פינת נתנזון) מ-23:00. אם אתם חיפאים שקוראים שורות אלו – אוי לכם אם לא תבואו.