לצלילים שבקעו מחדרו של שותפי היתה משמעות אחת ברורה. פשיטת הרגל הכללית שבתוכה אנחנו חיים – שוחד והפרת אמונים שהם בעצם זיכוי, שודדי קרקעות שזועקים על גזילתם, סיטארים משתוללים ברחובות, מצלמות האבטחה במוזיאון תל אביב, התרומה של סמי עופר שהלכה ללונדון ולא ללונדון מיניסטור. כל הרעש המבלבל ×”×–×” שאנחנו חיים בתוכו, להקות שעובדות בניו יורק ולא יודעות שפעם היו זונות בטיימס סקוור, תל אביבים שעובדים מסביב לעולם מביתם הקט ברחוב אחד העם, הודים שעומדים בפקק משך כחמש שעות בגלל פרה עייפה.
המוזיקה של יסייר לא יציבה. היא מזכירה את כל האפשרויות שעומדות בפניך לאחר שהרמת את המהדורה היומית של העיתון מפתח דלתך, השמרו לנפשותיכם ממה שתמצאו שם. אבל כמו העיתון, הטירוף ×”×–×”, הגיוון וחוסר היכולת לצפות את מה שהולך לנחות עליך, ועדיין נשמר הצליל המוכר – אלה החומרים שמהם עשוייה להקה זו.

Yeasayer – 2080