כתבתי את הטקסט הזה שלוש פעמים, כי הוא כל הזמן נמחק לי. אני ממש עצבני. כוס אמק

כבר שבוע שאני מחזיק את עצמי, לא נותן לאצבעותיי להתפוצץ על המקלדת ולכתוב על האלבום שאני הכי הכי הכי אוהב עד כה בשנה הזו. וכן, אוהד, אני יודע ששנה היא בסך הכל טווח זמן טפשי וחסר ערך, אך בכל זאת, לא בכל יום נופלים על אוזניך חמישה ילדים דרום לונדוניים, שמנסרים את הטרמפולינות שעליהם הם גדלו עם צליל מינימליסטי אביבי, מרענן, משמח ובריטי כל-כך כמו המכבים שלי. ולעזאזל עם מודסט מאוס, בחייאת.
עשרות צעידות בגשם ובשרב מהבית אל העבודה, מאות טקסטים משמימים על ביקוריו הבלתי פוסקים של המשנה לראש הממשלה בכנסים שונים, אלפי המתנות בתחנות רכבת וברמזורים ועשרות אלפי מחשבות על הקיץ הקרוב בגרמניה – כל אלה ביחד גורמים לי להאמין שמדובר בפיסת האינדי הטובה ביותר שיש לעולם להציע לי בגלגול ×”×–×”. ממקום מושבי הדל אני שולח, בצוותא עם תמר היקרה, מיליוני נישוקים למכבים. והלוואי שננצח את בית"ר בשבוע הבא. שייסה.

The maccabees :: All in your rows
The maccabees :: Latchmere
The maccabees :: Precious time
The maccabees :: O.A.V.I.P
The maccabees :: First love