ערימה גדולה של ××¨×’×–×™× ×”×•× ×—×” ×‘×¤×™× ×” ×חת של החלל שהיה לי לבית שכזה ומולה הר גדול ×•× ×¤×•×— של ×בק ש×ותו כבר ×œ× ×”×ª×›×•×•× ×ª×™ ל×סוף לעול×. מזגתי לעצמי כוס של משקה כלשהו, צילמתי ×›×ž× ×”×’×™ ×ª×ž×•× ×” ×חת ××—×¨×•× ×” וחשבתי על מ×ות ×”×¤×¢×ž×™× ×©×‘×”×Ÿ × ×¨×“×ž×ª×™ ×‘×ž×§×•× ×”×”×•× ×©×”×™×” לי לבית שכזה. בחלל כלשהו בתוכי, כבר ב×ותה שעה מ×וחרת מדי של לילה, ×”×‘× ×ª×™ שזה × ×’×ž×¨. ש×ת העטלפי×, ×ת ×¢×¥ ×”×זדרכת הגדול וה×ומלל ×’× ×™×—×“, ×ת ×”×©×›× ×™× ×”×¢×¨×•×ž×™× ×ž×”×’×’ ממול, ×ת הבובה × ×˜×•×œ×ª ×”×’×¤×™×™× ×©×œ דק ×”×¢×¥ למטה ו×ת הווילון המכוער של שכן ×חר ×‘×‘× ×™×™×Ÿ הסמוך – ×ת כל ×לה ×ותיר על המסילה ×”×רוכה של החלון הגדול ביותר שהיה לי בחיי. כך × ×ž×œ×˜×ª×™ מן ×”×—×™×™× ×”××—×¨×•× ×™× ×©×”×™×• לי – בשקט מ×ובק, ×¢×™×™×£, ×–×“×•× ×™, ×›×–×” שידעתי ש×ליו ×œ× ×שוב עוד ×›× ×¨××” לעול×.
עברו מ××– כבר כמה חודשי×, ×©×‘×”× ×œ× ×—×©×‘×ª×™ ××£ ×œ× ×œ×¨×’×¢ על הרגע ההו×. ×בל ×”× ×”, הרגע ×”×”×•× ×יכשהו ×”×’×™×¢, ופת××•× ×× ×™ ×—×•× ×§ ×ת עצמי ×©×œ× ×œ×“×ž×™×™×Ÿ ×ת כל מה שכן ×”×™×” טוב פע×. ×יך, למשל, בחורף שעבר × ×ž×•×’×ª×™ לתוך הספה במשך שלושה ימי×, בישלתי, מדדתי ×ת טמפרטורת הגוף שלי וה××–× ×ª×™ ×œ×©×™×¨×™× ×™×©× ×™× ×©×˜×¨× ×”×™×›×¨×ª×™ ×ו ×›×לה שבחרתי לשכוח. שלושה ×™×ž×™× ×œ× ×›×™×‘×™×ª×™ ×ת המוזיקה לרגע, שלושה ×™×ž×™× ×œ× ×”× ×—×ª×™ לעצמי ליפול. ופת×ו×, בתוך כל המחשבה הל×-× ×›×•× ×” הזו, ×× ×™ רו××” ×ת החלון ויודע ש×× ×™×© דבר מה ש×ליו ×× ×™ מתגעגע ×”×•× ×”×™×›×•×œ×ª שהיתה לו ×œ× ×ª×§ ×ותי מהכל – ×פילו ×ž×”×’×©× ×©×× ×™ ×והב כל כך. בדיוק × ×’×ž×¨ ×”-EP ×©×’×¨× ×œ×™ להיזכר בכל ×–×”. ××– ×רחיק ×ת ×”×צבעות מהמקלדת ו××©×™× ×ת כל שיריו למטה. רק ×ומר ×©×”×©× ×™ ×‘×”× ×”×•× ×”×™×¤×” ביותר – ו×לך.
פוסט יפהפה