בחזרה ל-2001?

סוף השבוע ×”×–×” מתעמעם והולך אל תוך עוד מעגל של חוסר יציבות שנקרא שבוע חדש. איזו מועקה נפלאה מצטיירת בתוך בטני כשאני חושב על השממון שכבר אורב שוב בפינה. הייתי עולה על סירץ משוטים קטנה, אבל עם עם מנוע זעיר, מעמיס עליה כמה אנשים טובים, קופסאות שימורי שעועית של ×”×™×™× ×¥, מרמייט, כמה בירות וערימה של ספרים – ומפליג מכאן. שט למקומות נטולי אינדי או קינואה, סתם פינות איזוטריות, אקזוטיות לפרקים, ממש כמו קפטן קוק הבריטי, שפעם הערצתי. אבל אני נשאר בארץ. בכל זאת, ליל הסדר מתקרב.

(פאוזה: אוהד מדווח לי כעת שהאלבום של ווקסטרוט הגיע לאוינק. הידד!)

וממש כמו אתניקס, גם חברותינו קוקורוזי כבר הפנימו את העובדה שכאשר חג המצות קרב ובא, מגיעה השעה ההולמת לאלבום חדש. אז כן, יש להן אחד כזה, וקוראים לו The Adventures of Ghosthorse and Stillborn. זה אמנם לא הזמן הנכון ביותר מבחינתו לנסות ולגעת בי, אבל אני חי אתו בשלום. את הסיבוב הראשון שלנו עשינו בשבוע שעבר, ומאז הוא מלווה את האייפוד שלי בעיקר בעבודה. אינני יודע להסביר מדוע דווקא השיר הלפני אחרון (רפאל שמו) הפך אותי מעט. בכלל, נדמה לי שיש שירים שעדיף פשוט להשמיע לעולם. אה, ולחשוב במקביל על סירות קטנות ששטות בכבדות ימי-ביניימית במורד הנהר שעובר מתחת לבית הוריי. בחושך.

פה היו אחיות, אך איזה שריף דרש למחוק אותן