בערב שבת האחרון, בדרכנו חזרה מביקור לא אופייני במכמורת, השיר הזה עלה בשאפל באייפוד של אוהד. אני חש די סקפטי בנוגע לכל ענייני השאפל השונים, ועל אחת כמה וכמה בנוגע לענייני השאפל הספציפיים של האייפוד המדובר. נדמה לי כי האייפוד של אוהד מתנכל לי בצורה אישית, ובאופן שאין לטעות בו. מתנכל בבוטות, ואז מתמם בלשון "אני רק אייפוד, קטן וחינני ולבן לתפארת, ומה לי ולהתנכלויות?", ומשאיר אותי מתוסכל מאוד מאוד.
מיותר לטרוח ולציין את כל הדרכים הידועות לאנושות באמצעותם מסוגל שאפל לרומם, לשופף, ללגלג, להתל, לשחק ולשאפל ברוחו ורגשותיו של אדם (זה או אחר או אני).

אז, באזור עזריאלי, לאחר שניסה האייפוד את כל הטכניקות הידועות ונכשל (שכן בדיוק שתיתי קפה, וזריזה היתה ידי על הפוורד באותו אחר הצהריים), העלה האייפוד את השיר הזה.

קלאקסונס

כשאוהד שאל אם אני מכיר את השיר, מיד השבתי שכן. באזור צומת מעריב הבנתי שיכול להיות שהגזמתי מעט, והתוודתי. אוהד הסביר שמדובר בשיר אותו הוא שמע לא פחות מאלף פעמים במהלך סוף השבוע הנוכחי. מאוד התרשמתי. גם מהשיר, גם מהנחישות של אוהד, ובעיקר מהחנייה שמצאנו רגע לפני שהשאפל הספיק להחליף לשיר שמזכיר לכולם באוטו את הטירונות שלהם.

Klaxons – Golden Skans