יש שייאמרו שאחד השמות ההגיוניים והצפויים ביותר ללהקה של שלושה גיזרים מברייטון, הוא Fujiya and Miyagi. למרות זאת, האלבום שלהם נשמע קצת רחוק מחופיה של ברייטון או כל מה שהיא מייצגת עבורי (רייבים בראשותו של פט בוי סלים ורכבת שלא לקחתי לשם מלונדון). מה שבכל זאת יש באלבום הזה, זה ציטוטים מהרבה מקורות איכותיים. מה שמתקבל זה נסיון יומרני למצוא את שביל הזהב בין קראפטוורק, the notwist ו- lcd soundsystem, שעובד מעולה. כיאה לשמם, בהרבה מקרים הם משתכשכים באסטתיקה וצליל יפנייים, אך לזכותם יאמר שהם גם יודעים לצחוק על זה, כשהם מתהדרים במשפט "we're just pretending to be japanese", בשיר בעל השם המתאים לעניין, Photocopier. לפרקים הם שוחים לצרפת ולוקחים רכבת לגרמניה, תוצר של ברייטון זה ממש לא.

הווי במפעל Fujiya

מר מיאגי רוכב על ההצלחה

יש רק שני קטעים אינסטרומנטליים באלבום וזה אחד מהם. התאהבתי בו בעיקר בגלל שהוא נשמע כמו שיר מהפסקול של life aquatic, או אולי גרסת ההמשך, "סטיב זיסו על סטרואידים". ראו בשיר הזמנה לצייד דיונונים.

Fujiya & Miyagi – 08 – Cassettesingle

** שתי נקודות על הבחור מעמוד החדשות באתר שלהם [אפשר גם פה].