סיבוב ועוד סיבוב עשיתי בדרך אל המקום שאמור לשמש לי כבית על ההר. ובתוך הבית התגלגלתי בין פינה לפינה, בין מרפסת שקטה אחת לאחרת, החסומה באורנים גדולים ובברושים צרים, אלה שפעם אכלסו את העולם המנודה שבו הסתובבה אלזה לסקר-שילר. וכשהיא נעה לה אז בין עזה לברלין, ילדים קלי דעת, כאלה שעוד לא הכירו את תל אביב, סקלו אותה באבנים קטנות שנקטפו מדרך החצץ שחצתה את השכונה בלבה.
אתמול על אדן החלון נחו שתי קערות גדולות נטולות אבנים, עמוסות בשארי מזון ובזבובים קטנים, שיום אחד אמורים איכשהו להזין קרקע כלשהי, אדנית אולי, גדושה בעשבי תבלין. איש שאני מכיר לא יטעם מהצמחים האלה, אך כל אחד ×”×™×” מוכן להתבונן. ולשתוק. ×›×™ לעתים, אין סיבה לנהוג אחרת מלשתוק. סתם לשבת, לא להיזכר בדבר – ×›×™ אין דבר שיש בו צורך כאמור – ורק לתכנן יום חדש בעולם ישן שפעם ×”×™×” כל שידעתי. "אני, רוח מדבריות שורפת, הצטננתי ולבשתי דמות", קראתי לה לפתע, אך גם היא – העיר עצמה, שתקה.

לנוכח שתיקתה הזכרתי לה איך פעם הלכנו יחד לבר קטן ולבן במרכזה כדי להאזין ל-OM שהגיעו ארצה. במשך כשעתיים הם ניגנו אז כמה שירים בלופ אינסופי, שאיפשר לנו לצאת ולבוא שוב ושוב באין מפריע בשערי החדר. "מעולם לא נתקלתי במוזיקאים שנותנים כבוד משונה כל כך לבס", אמרתי אז, ונדמה כי בשלוש-ארבע השנים שחלפו, דבר לא באמת השתנה. עוד רגע יוצא ל-OM, הרכב ה-Stoner Metal מסן פרנסיסקו, אלבום חדש, חמישי במספר, מופלא ממש, ששמו Advaitic Songs. כבר שבועות ספורים שאני מתעקש לעלות אל המיטה ביחד עמו, ממש כפי שנהגנו פעם בעולם הישן. כמו פעם, יש בו נעימות בס ארוכות, כבדות, שזוכות לענן אוברדרייב כשמתחשק, תיפוף כבד, עייף, ושירה קרועה. אלא שהפעם כלי מיתר מכים בצד ביחד עם כל מיני צלילים אוריינטליים. כל אלה גם יחד לא ממש עוזרים לי לגנוז את חלומותיי לעוף מפה, לטפס על עצים, לחבקם ולקפוץ.

OM :: Sinai 

OM :: State of Non-Return 

האלבום המלא והמעולה