×‘×–×ž× ×™× ×ž×¢×˜ ××¤×œ×™× ×™×•×ª×¨, הייתי מסוגל להעביר שבת שלמה ×¢× × ×•×— ×œ× ×•×§×¡, שידוע ×’× ×‘×©× ×”×‘×ž×” המתוק דב ×¤× ×“×”. שעות על גבי שעות שרפתי מול המחשב, במיטה ×ו ×‘×©×™× ×” על השטיח, כש×× ×™ תוהה ×ו ×—×•×œ× ×”×× ×™×™×ª×›×Ÿ שהייצור ×”×–×” ששר לי מחופש ×œ×¤× ×“×” ומתגלגל בתוך הכלוב שלו בגן החיות של פקין. מצד ×©× ×™, ×œ×¢×ª×™× × ×“×ž×” ×”×™×” לי ×©×”×•× ×¡×ª× ×¨×•×‘×¥ לו ×‘×¤×™× ×ª ×”×¡× ×™×£ ×”×חרון של ×¤×™×§× ×¡×™×Ÿ, ביחד ×¢× ×ž×©×” בדש, כמובן.
היו×, כש×× ×™ ×‘×¢×™×¦×•×ž× ×©×œ ×™×ž×™× ××¤×œ×™× ×§×¦×ª פחות, כל הסיפור × ×¨××” לי תלוש עוד יותר. רגע ×חד ×× ×™ בוחן ×ת הטוסט ×¢× ×”×’×‘×™× ×” ×”×’×¨×ž× ×™×ª ×©×ž×•× ×— לי על הצלחת בעוד ×× ×™ מסדר ×ת השמיכה ×¢× ×”×¨×’×œ×™×™×, וברגע ×”×©× ×™ ×× ×™ משתתק. ×œ× ×•×§×¡, ×ו ש×ולי שוב ×¤× ×“×” בר, מתחיל לשיר ×ת הקטע הר×שון מה××œ×‘×•× ×”×—×“×© והכה יפהפה שלו (Person Pitch) – וכל ×©× ×•×ª×¨ לי לעשות ×”×•× ×œ×”×¨×™×¢. טוב, ×œ× ×‘×מת. רק לחייך כמה רגעי×, ×œ× ×’×•×¡ בטוסט, ולחייך שוב. כמה ×¢× ×•×’×™× ×™×›×•×œ×™× ×œ×”×™×•×ª ×™×œ×“×™× ××§×¡×¤×¨×™×ž× ×˜×œ×™×¡×˜×™×.
עד ש×× ×™×ž×œ קולקטיב יעשו עליי עוד סיבוב, ×—×‘×¨× ×¤× ×“×” בר (כן, ×”×•× ×‘×§×•×œ×§×˜×™×‘ החיות ×”×–×”, למי ששכח) עושה ×ת הסיבוב הדו-×©× ×ª×™ שלו עליי. הזוי כמו ×‘×¤×¢× ×”×§×•×“×ž×ª, מטושטש כמו בחלומותיי, מרוח ×•× ×¢×™× ×›×ž×• צבע ×¤× ×“×”. ×פור וירוק ×›×”×”, ×גב, ×”× ×”×¤×™×™×‘×•×¨×™×˜×™× ×©×œ×™.
