יש שיגדירו אותי כאדם שמוטרד באופן כמעט אובססיבי מאסתטיקה של הדברים הכי מגוחכים, החל מלא לקנות ספרים בגלל הגופן בו הם כתובים וכלה בשנים ארוכות של התנזרות מאכילת חצילים בעיקר בגלל שמם שלא נשא חן בעיני. בתור שכזה, כמעט ונמנעתי מלהקשיב לפרויקט החדש של דיימון אלבארן ודנג'ר מאוס, "הטוב הרע והמלכה". ובאמת, תסכימו איתי שזה שם מגוחך שבודאי לא מתאים לגורמים האחראים ללהקות עם שם מגניב כמו הגורילות.

לשמחתי הפעם הצלחתי להתגבר על כך. יש לציין, שהרי לשם כך אנחנו פה, שתוגמלתי בצורה נאה.

מת על הפסנתרים האלה

מאוד אהבתי את האלבום השני של הגורילות, גם בשל הלהיטים הרקידים שכבשו את רחבות האינדי בעירנו המישורית אבל אולי בעיקר בגלל שירים יותר רגועים כמו el maana או every planet we reach is dead. היו שם שבבים של גאונות עם צליל באס שמייצר את אפקט פארק היורה בכוס המים שעל השולחן שלי – וזה תמיד נחמד.

קשה להגיד שפה מדובר בבדיוק אותו הדבר, ×›×™ ×–×” אחרי הכל 'סופר גרופ' שמורכבת מאנשים שכבר הספקתי לשכוח כמו הגיטריסט של ×”-Verve וכאלה, אבל בפועל – ×–×” די דומה – דומה בצורה טובה. האלבום יוצא מחר ויקרא בשם הלהקה. אני עוד אהנה ממנו.

The Good, The Bad & The Queen – Northern Whale 


1. אני חש פה את תחילתה של תקופה מוסיקלית טובה.
2. אביעד, בדקתי ויש לנו עוד 220 ג'יגה.