עוד רגע כולם יבכו

לא מזמן חשבתי על כך שלמרות כל הקלישאות הנוגעות בדבר, די שכחתי איך הרגישה הנשיקה הראשונה שלי. כנראה שאחריה הגיעו כמה מרגשות ומשמעותיות יותר. אבל אם זה אכן המצב, איך ייתכן שמעולם לא שכחתי את הרגע הקדוש והמופלא שבו האזנתי לראשונה בחיי ל-Explosions in the Sky?
×–×” קרה בספטמבר 2001, ממש כמה רגעים לפני שזוג התאומים התרסק בשמים. אודיוגלקסי שלט אז בגלקסיה, כל ×—×™×™ הורכבו מאלבומי פוסט-רוק נידחים מאיטליה, הונג-קונג ומקסיקו – ואז ×–×” קרה. כך במקרה, המערכת החלה להשמיע את Greet Death ואני נותרתי מצומרר. עד שהגעתי לשיר השלישי (האל-מותי, האמינו לי), The Moon is Down – כבר הייתי מרוסק לשוונצים קטנים בכל פינות החדר, כשרק לחיים רטובות מעטרות את מחשבתי.

עשרות ילדים נבראו באותו רגע, מאות חלומות התגשמו בכל פינה, גשמים עזים הפתיעו עצים שפופים, וכמה מטוסים זכו למנת דלק אחרונה לפני המראה.

אז, ב-8 בספטמבר 2001, המוזיקה נולדה מחדש.

העטיפה

כמה נפלאה היא העובדה שדווקא הערב, מכל לילות השנה, גיליתי במקרה שבעוד כמעט 3 חודשים התפוצצויות בשמים ירעישו את העולם באלבום חדש ושלישי במספר (אם מתחשבים ברצונות הלהקה להתעלם מאלבומם הראשון האמיתי, שהוקלט בבית). עד כה הצלחתי למצוא רק שיר אחד מהאלבום, שייקרא אגב All Of A Sudden, I Miss Everyone, ושוב אני מצומרר. לא נותרו עוד להקות כאלה. קחו, די, אני לא רוצה לכתוב עוד הערב. כל דבר שאעשה כעת יהיה מיותר. כל דבר.

Explosions in the Sky – Welcome, Ghosts

למען כל מי שפספס לאורך השנים, קבלו סקירה חגיגית של כמה מהדברים ש-4 הטקסנים האלה הקליטו לאורך השנים:

yasmin the light
a poor man's memory
your hand in mine
memorial