כבר כמה ימים שאני מסתובב בתחושת אשמה קשה. "היית אופטימי", אני זורק לעצמי בקריצה לא אופיינית, מושך את הכרבולת עם קצות האצבעות, בודק שהצווארון × ×— בשלמותו על הסוודר – ומקפל שרוולים. "לא יכול להיות שכבר דצמבר, ועדיין דבר לא השתנה. לא יכול להיות שאני עדיין מסתובב ברחובות ומנסה לדמיין את רייקיאוויק כאילו לא עברו כבר 3 חודשים וחצי מאז שנגמרה ×”×—×’×™×’×”". ובכן, אם לא תחל בתקופה הקרובה סופה חריגה במינה, אם לא יתקדרו עליי השמים למשעי, ואם אני לא אשתנה – סביר להניח שאסיים כסקיני ×’'ינס על רגליו של עלם אינדי לא רזה במיוחד: חנוק, דחוק ומט להתפוצץ.

לפחות הכרתי באחרונה את My Latest Novel. לכאורה מדובר בשעטנז הגיקי ביותר שאתם יכולים לדמיין: בל אנד סבסטיאן, ארקייד פייר ואימברייס. ועם זאת, רק לכאורה. האלבום הראשון של הסקוטים (כן, כולם סקוטים בימים האחרונים) לבטח יופיע ברשימת הסיכום המתישה שתופיע כאן באחד הימים הבאים, אך בינתיים – קבלו את הדבר הטוב ביותר שנמצא עליו.
אני לא יודע אם יש עוד מישהו, מלבד חבריי למאפיה החיפאית, שזוכר את The Halifax Pier – חבורת המופלאים של טמפוררי רסידנס שהיתה מרביצה ניגונים בוטים בכינור, ונעלמה לה כמו איזה יומה ביטסו כבר ב-2002. בכל מקרה, נדמה ×›×™ הברנשים (והבחורה) הסקוטים, ששירם השתרבב לעמוד ×–×” – גם כן האזינו להם בחייהם, לפחות פעם אחת. לפחות פעם אחת.

My Latest Novel – Sister Sneaker Sister Soul 

אוף, עכשיו ממש מתחשק לי לנסוע לסקוטלנד, רעותה.
מה אתה נוסע לגואטמלה, אוהד?!