כשהייתי בן חמש היה לי חלום מוזר. באותם ימים בגן חובה סיפרו לנו, אינני זכור באיזה הקשר, על הנוטר אלכסנדר זייד, האיש והסוס, הגבר הצעיר שנורה ונהרג בימים שבהם איש לא חשב שפעם כולנו נגיע לפה בהמונינו. מסיבה לא לגמרי ברורה, היות ולא גדלתי בבית בעל נטיות לאומניות או ביטחוניסטיות כלשהן, פיתחתי סוג של רצון מופגן לעלות אל האנדרטה של אלכסנדר. לחצתי רבות על הוריי שייקחו אותי לשם, ובוקר שמשי אחד אבא הסיע אותי בפורד סיארה הלבנה שלו לשם. למעשה, היה זה החלום הראשון של חיי, או לפחות החלום האמיתי הראשון.

אבא עשה את מיטב שיעורי הבית בנושא באותה העת, ובעודו מכין את מצלמת האולימפוס לסט צילומים למרגלות האולימפוס של ילדותי, אנדרטת הסוס ועליו אלכסנדר, הוא סיפר לי את סיפורם של הנוטרים כולם. ביחד נכנסנו אל קברו של שיח' אבראק הסמוך, וביחד עצרנו את האוטו בנקודה שבה לכאורה נורה אלכסנדר. התרגשתי כל כך. קשה לי גם היום למחוק זאת מראשי. לימים הפך סיפור חלום אלכסנדר שלי למור"ק משפחתי המוזכר מפעם לפעם. את התצלום המיוחד לצד הפסל ההוא שומרים הוריי במגירה כלשהי בחיפה, אבל שנים שלא ראיתיו. כנראה שלאורך השנים חלומותיי הדרדרו להם, הדלדלו להם, והתרחקו מן הקרקע הזו.

כך למשל, בימים כתיקונם אני בכלל נוהג לחלום על מפולות עלים ועל מבולים בלתי פוסקים. קלישאה כזו. לפרקים, כאשר אני חולם על כך, אני מדמיין שפות אחרות. נגיד, נורבגית. הלילה – לצד שכרותי – נפלתי אל תוך הלופ הקבוע של הימים האחרונים, עם השפה הזו, המרוחקת, המנותקת כל כך מכל סממן הדומה למציאות שבה אני ×—×™ – זו בעלת השמשות והכוכבים הגלויים תמיד. עשיתי זאת בעזרת האלבום החדש של Casiokids, קולקטיב האלקטרו-פופ מברגן הנורבגית. ההרכב ×”×–×” ×”×™×” בגדר חובה בכל תקלוטיי הירושלמיים בעבר, ונותר צמוד ללבי גם כאשר לא התחשק לי לחגוג בעתות מסוימות. ובכל זאת, בואו של האלבום ×”×–×” הפריח בי תקוות.

את מיטב החיוכים משגר אליי Aabenbaringen Over Aaskammen, זהו שמו של האלבום הזה, השני של ילדי הקאסיו החביבים. כה קצבי, פרחוני, מתקתק ומנותק הוא. מושר כל כולו במילים שאינני מסוגל להגות, וכמעט שמשכנע אותי להניע את רגליי על אדן החלון הרחב. הלילה, בעיצומה של האזנה בלתי נגמרת לו, גילתה לי נינתו של אלכסנדר זייד שעמה שוחחתי, כי גיבור ילדותי היה יותר מסתם נוטר זקוף קומה. "תדע לך שאלכסנדר", כך סיפרה לי, "לבד מן העובדה שהיה שומר קשוח ואמיץ, היה גם בחור רגיש מאוד. הוא כתב הרבה, ואפילו למד בבצלאל איזו תקופה". אני מודה, וכך גם אמרתי לה, שהתרגשתי למדי. אם הייתי יכול, הייתי לוקח את אלכסנדר זייד עמי לנורבגיה עוד הלילה. אבל את זה כבר לא אמרתי. ארקוד כעת.

Casiokids :: Golden Years
Casiokids :: Olympiske Leker
Casiokids :: Dresinen
האלבום המלא הצבעוני והיפה

ולהלן, הופעה כיפית ומעוררת חשק של החברים:

וזה הדבר הטוב ביותר שהם הביאו, ויביאו, אל העולם הזה: