מה זה פה, אינעל רב רבאק? איך קרה שנותרו לי עוד חודשיים לבחון את הסוגייה המרירה, וכבר עכשיו באמצע הסתיו המשקר מצאתי מועמד ראוי וכמעט מושלם למשבצת אלבום השנה שלי?
הוא זוהר בדיוק במידה המועדפת עליי, יש בו ניחוחות ניו-יורק כלשהם (אך גם אירופה עדיין על המפה), הוא בכלל מגיע מהעיר האהובה עליי ומהשכונה האהודה על בלישה, אח שלי בטוח יעריץ את הצלילים שמסתתרים בו – ואני, אני לפתע שוב מאושר.
מאז 2001 אני מחכה לביטוי יצירתי כלשהו של השמינייה הברוקלינאית החיננית להפליא שמכונה mahogany. אחי האציל ואנוכי נפלנו בידי מפלי ההרמוניות של הלהקה הזו כמעט ביחד, כשהתגוררתי בביתו הניו-יורקי במשך 3 חודשים, ועכשיו נדמה שהגיעה הישועה.

כמה אינדי מצדם. מהוגני

לעזאזל, יש ב-!connectivity (אממ, השם של כל הסיפור הזה) כל-כך הרבה מאפים שאני מחבב. מ-!neu ועד ל-slowdive, מסטריאולאב ועד לג'יזס אנד מרי צ'יין, מקוקטו טווינז ועד לברודקאסט. מה עוד עליי לומר לעצמי במצב שכזה?
חברי מהוגני עצמם הכתירו את האלבום ×”×–×” לחזק והרועש ביותר שתשמעו בחיים, אמירה סטייל אלן מק'×’×™ וקווין שילדס משהו – ובכל זאת – לא הייתי מרשה לעצמי להתעקש ×›×™ טעות בידם.
מממ, 9 בסולם האייפוד רעב! הידד! אפשר להפסיק לחלום.

 Mahogany – The View From The People Wall
 Mahogany – Neo-Plastic Boogie-Woogie

אגב, סלחו לי על כל הניימדרופינג הראוותני הזה. רציתי לגעת בלבכם.