אני בוכה. הספיקו לי חצי ליטר של גולדסטאר ומנה גדושה יתר על המידה של שיר אחד מרגש מדיי, כדי שאתפרק לגורמים ושוב אפול למשכב המחשבות הרומנטיות. ועוד לחשוב שפעם נוספת בהכל אשמים כמה אמריקאים.

תמיד אותו חלום. יו לה טנגו

יו לה טנגו מנפיקים עוד חודש וקצת אלבום חדש (I Am Not Afraid of You and I Will Beat Your Ass, מכנים אותו), ומבלי להתמוסס יתר על המידה אציין ×›×™ הוא אחד מהאהודים בבית ×–×” לשנה זו. תמר טוענת ×›×™ יש לשמור אותו כפי שהוא לחורף הקרוב, ולא לבזבזו על טמפרטורות מרתיחות שמחכות מעבר לדלת. אני סבור ×›×™ ×–×” כל היופי. פתאום אפשר לקרוס לרצפה רק מלדמיין שלכת, או ללגום מרק מינסטרונה בכוס של שנת 1992 (עם קרוטונים) – ולהאמין שאתה גר בברן של חודש פברואר. עם זאת, אני מאמין. יו לה טנגו יביאו את החורף, בסופו של דבר. לא יעזור לאיש.

איסלנד שלי

חבל רק שאין לי אף לא זרזיף של חיוך או מצב רוח.

Yo La Tengo – I Feel Like Going Home