מי אמור רוברטו, מי אמור, ×–×›×” היום בתשורה חביבה שכל אדם בר דעת יכול רק לייחל לה: אזרחות ישראלית. בעוד אחי הגדול נשמע שואג מאושר באחת מפינות הכרמל, וטימי האדמוני רקד מסביב לאוהלו בדרום אנגליה – אני נותרתי ישוב במקומי. לא יודע למה, אך אני מוצא את כל ההתרגשות מהתאזרחותו של חלוצנו הכשרוני כאקט אנוכי נטול כל השראה. מי בכלל רוצה להיות ישראלי? ועוד מבלי לעבור מילה? מה הוא צריך גיוס שלב ב' על הראש, הכולל טירונות וכמה חודשים במדים? והוא עוד הולך לגור בחיפה, אי-שם ברדיוס הטילים הרוסיים והאירניים.

גם אני שואל

על כל פנים, שלשום נרשם הישג גדול בתולדותיי. לאחר שאיתרתי אלבום הולם למטוסים סקנדינביים בעלי ניחוח בלונד טבעי, נדמה ×›×™ כעת מושמע לאוזניי הפסקול ההולם לפאוור שופינג בדיוטי-פרי המקומי. ×’'יימס פיגורין (ההוא מפוסטל סרביס, דנטל ופיגורין) ילד לעצמו איזה אלבום לאחרונה (הנקרא mistake mistake mistake mistake, נשבע לכם) – ולטעמי מדובר בפנינה לכל דבר ועניין. אם לא לסקר מחירי בקבוקי וודקה קטנים – אינני יודע לשם מה נועדו צלילים אלה.

James Figurine – 55566688833