ובכן, המצב אינו מזהיר, הוא רק הולך ומאפיר. אמא ואבא לא יוצאים מהבית, אלושה מחלק אגרולים ופד תאי ללכודים במקלטים ברחבי העיר, רעות מנסה לתפוס תמונות טובות של פיצוצים בעיר התחתית מהמרפסת שלה, חבר אחר מפציץ אצל השכנים, את אמא של דנושה בכלל מסיעים לעבוד בחדרה ואחי ברח למושבה כלשהי על ההר.
ואני? אני בכלל מתדרדר לעולם שכולו עננים של מדינה אחרת, ונדמה לי כאילו לעולם לא ×™×”×™×” ממש טוב יותר. כמה אפורים יכולים להיראות הימים ביולי? כמעט כמו הקיר במקלט חיפאי טיפוסי. ואף שאני בכלל ישוב בתוף מרתף תל-אביב מוגן להפליא – אני גאה להכריז על תרומתי הקטנה למאמץ המלחמתי. בקיץ.

אלון פרידמן קיבל קטיושה

קבלו את ישו.

Jesu – Silver