אם היו אומרים לכם מחר שלעולם לא תדעו עוד חורף, ושכל שתוכלו לקבל בחייכם ×™×”×™×” מינון קבוע ומדויק של שמש, לחות פה ושם, וימים ארוכים למדיי – האם הייתם מגלים ניצוץ כלשהו של התנגדות? ואם היו מגלים לכם שלכל הקיץ הנצחי ×”×–×” מצטרף גם חשש קל לביטחונכם האישי, ×–×” הנפשי או הפיזי, אין ×–×” משנה – האם הייתם מגלים אז התנגדות חריפה קצת יותר? ואם בנוסף היו מספרים לכם שתצטרכו להשיב על שאלות רבות, רזות, עמוקות, מעציבות ומכאיבות – האם הייתם מוציאים את כל כלי ההתנגדות אותם אתם מחביאים ולו רק כדי לרסק את המציאות החדשה המובטחת לכם? אמש, בעודי שוכב במיטה לאחר צפיה ארוכה ומתישה בסרט הרוסי היפהפה צאר, חשבתי על כך שאין בי כל כוח להתנגד לגורל מר כלשהו, ×›×™ פשוט אין בי רצון להסתכל על המציאות כעגומה כל כך. "מתחשק לי לעצום עיניים", אמרתי לעצמי בלחש שרק אני שמעתי, ונתתי למוזיקה להמשיך ולהתנגן. ואז החל השיר ×”×–×”:

וכרגיל במצבים כאלו, נאלצתי לקום מן המיטה, כאחרון ההיפופוטמים המזדקנים במי הנילוס, רק כדי לגלות מה עומד מאחורי כל זה. לא היו בי כוחות להתנגד לסחף האנטי-דמוקרטי המדובר של Incan Abraham מלוס אנג'לס, ואני משער שגם הם היו שמחים לדעת שלצד הענפים הערומים (שאף השילו מעליהם שכבת קרח אחת באחרונה) עומד צעיר מזדקן, בן ישראל, אשר מתרשם לחיוב מנסיונות מהפכת הרגשות הזו שלהם. העצבות המרוסנת שלהם אמורה היתה להתפרץ במרץ אל תוך נתיב של דמעות, אך נבלמה על-ידי דחף מסתורי לשמוח, לחגוג את קשת הצבעים הרחבה הזו, שעושה את דרכה ברגעים אלו ממש מן הלב שלי אל לב לבה של קליפורניה. תמיד אהבתי אוויר קרנבל מאופק, עצור ומפוחד. יש פה עתיד, בטוח.

Incan Abraham :: Third Man
Incan Abraham :: Sunscreen