אמש הבטיח לי מנגנון מזג האוויר הממוקם בקצה הדקסטופ שלי, כי הבוקר יירד שלג. מעורב בגשם אמנם, אך שלג. לא ברור לי מדוע התרגשתי מהעניין, שכן כבר קר לי מספיק, לא ראיתי שמש אמיתית כבר חודשיים, ואני אפילו מתגעגע קצת לאפשרות של להסתובב בחוץ במשקפי שמש ונטול גרביים (אבל לא בסנדלים, חלילה). ובכל זאת, הידיעה הזו על בואו של השלג הראשון גרמה לי להתרגשות ישראלית טיפוסית. "הנה", חשבתי לעצמי, "אגשים חלום נוסף כשאשב במרפסת הקטנה שלי ואחזה בעץ נצבע לבן". לשם כל זה התעוררתי מוקדם במיוחד היום, בסביבות שבע כמדומני, אך דבר לא נחת מן השמיים, אף לא עלה. חבל מאוד, שכן כבר הכנתי בראשי שורה של שירים אפלים במיוחד, אשר עשויים היו להשתלב יפה בסופה הקטנה.

מיד נאלצתי לעבור לפסקול האביבי שלי, המתאים גם ל"אביב" של 2 מעלות וגדוש בכוח מיוחד. ×”-EP החדש של Jonquil הוא תענוג פשוט אשר במיוחד בני ישראל, היושבים כעת בארצם הלוהטת לנצח, יכולים להבינו. גיטרות Math-Rock של סוף הניינטיז, עליזות טרופית של חולות לבנים, ותחושה בריטית פשוטה, שכמו תמיד בהקשרים כאלה מזכירה בעיקר את מוריסי הצעיר. הברנשים האלה, שמגיעים מאוקספורד המדופלמת כמו כמה להקות מדופלמות אחרות, מאלצים אותי ללחוץ פליי שוב ושוב על שיריהם – אף שמזג האוויר פה לכאורה אינו הולם את צבעוניותם. קחו, למשל, את שלוש הדוגמאות המצורפות כאן ונסו להשיב לי, האין ×–×” יפה ומשמח?

 Jonquil :: I Know I Don't Know
 Jonquil :: Fighting Smiles
 Jonquil :: Compound
ה-EP המלא והמעולה