את slumber party הכרתי באחת הנסיבות הנפלאות ביותר שניתן לחשוב אליהן. ערב קר בוושינגטון באוקטובר 2003. אחרי שיטוט מתמשך בין החנויות של גו'רג'טאון, רכיבה אינטנסיבית על אופניים בין המונומנטים המשמימים למדי של העיר, החושך ירד. רכבת תחתית למועדון הופעות, לעוד עונג אחרון, לפני העזיבה לישראל למחרת. החולצות של בל אנד סבסטיאן בדוכן יקרות להחריד, התיק לקראת הנסיעה לניו יורק בשמירת חפצים. הופעת החימום מתחילה. כארבע נשות אינדי עומדות על הבמה וכך לראשונה בחיי אני שומע את slumber party. מלבד הפסיכדליה הקלה בשירים, אני תוהה לעצמי על הבחירה של בל אנד סבסטיאן דווקא בהם כמופע חימום. ונהנה מהמוזיקה כל כך. לגיטרות יש צליל עמוק ומלא יופי, בדיוק כמו הקול של הסולנית. לתקינים שביניכם הייתי ממליץ להתחיל מהאלבום הקרוי 3, שהוא חולמני, אך עם זאת קופצני וכיפי (מתוכו השיר). לדכאוניים ולפרודים הטריים הייתי ממליץ להתחיל מ- psychedelicate.

מאוחר יותר, אחרי הופעה מקסימה לא פחות של החברה מסקוטלנד, ישבתי בחדר המתנה מלא סינים שמחכים לאוטובוס שייצא ב 2:00 לפנות בוקר לניו יורק (האם הם נוסעים ארבע שעות באמצע הלילה בכל יום בדרכם לעבודה?). לא פחות חשוב לציין ששבוע לפני כן tv on the radio האנונימיים לחלוטין בזמנו חיממו את אינטרפול בהופעה אחרת שנכחתי בה. slumber party עדיין אנונימיות.

slumber party – electric boots