תשמעו, לפעמים אפילו המונוטוניות יודעת לנצח על חיי. הנה, תראו, כבר שבוע שאני נרדם, בוהה או קורא לצלילי OM. הביוגרפיה של הצמד (שמנגנים על בס ותופים בלבד, וכמובן גם שרים) כוללת חבירה בת שנים להרכב דום מטאל מדכא עד מוות, שאחריו הגיע רזורקשן ועמו תאורה עדינה וכנפיים חדשות. האלבום הקודם של הבחורים הסקסיים האלה נחשב ללהיט Drone דיכאון משובח, והחדש, יה אבויה, תאמינו או לא, אחד הדברים המענגים ששמעתי בשנים האחרונות. התקליט הזה יצא לא מזמן, עטיפתו שחורה, עורב שחור מתעופף על גביה, וכל הסיפור מכונס תחת הכותר conference of the birds.
ריפים עצובים על הבס, מלודיות שמזכירות משום מה את הבטא בנד, קעקועים בשלל צבעים, בכל הגוף, שיער לא נאה, זקן נאה אף פחות, מורבידיות ורשרוש איטי – או במילים אחרות – הפתעה. אני מודע לעובדה שמדובר בקטע ארוך יחסית, אך הייתי חייב לעשות זאת. האם אלה הם ילדי האינדי של העתיד?

פשוט מעלים חיוך על פניי

אגב, גם חברי OM מגיעים הלילה לסט העליז של דנושה היקרה בריף רף. "יהיה שמח", הם סיפרו לי, "כמו שאנחנו אוהבים".

OM – At Giza