ימים חמוצים זורחים עם השקיעה. הם נצבעים במיני גוונים ורודים ולא מועילים, ואז נעלמים שוב כשגרמניה מנצחת. ראיתי היום בחור יקר כמעט בוכה, והוא לבוש היה בחולצה אנגלית. מטרים לידו עמדו עשרות צעירים גרמנים עם דגלונים קטנים, חיוכים גדולים ושירת "סופר-דויטשלנד" שמחה. בין הפועל קטמון, ווסטהאם ונבחרת אנגליה של אותו בחור עומד קו נפלא של הצלחה נדירה בלבד, המצוינת בחגיגות צנועות אחת לארבעים שנה בערך. ודאי עובר עליו ערב לא נעים, קשה מעט, קשה מאוד אולי, ולכן אני כאן.

אביתר היקר, קח מנה קטנה של !!!. אני יודע שבין שלל הרכבי ברוקלין השונים אין זה ממש אטרקטיבי עוד להתלהב מהצליל או המקצב של שלושת סימני הקריאה הללו, אך צ'יק צ'יק צ'יק מצליחים לעשות לי משהו יפה. הם גורמים לי לפזז עם הכלב ברחבי הבית, לגרום לו לנבוח בקול ובעצבים גדולים, ומוציאים ממני מחיאות כפיים קצובות ומיושנות. אני מבטיח לך, אביתר, שאלבומם החדש ירים אותך מעלה מעלה. ואם תאשר לי זאת, אני מבטיח כי אלחץ פליי על אחד משיריהם במסיבת המנדט הקרובה. זאת שמתרחשת ביום חמישי הקרוב.

נשיקות

Chk Chk Chk (!!!) :: The Most Certain Sure
Chk Chk Chk (!!!) :: Steady As The Sidewalk Cracks
Chk Chk Chk (!!!) :: Even Judas Gave Jesus A Kiss
Chk Chk Chk (!!!) :: AM/FM
האלבום המלא