לא קלים הם חיינו עם בוא הקיץ. נהמות מנועים ארוכות במיוחד נשמעות מחדרים סמוכים, צוננים יותר, בעוד אתה נשאר נבול על הכיסא, מתבונן על כל מיני תמונות מפעם, תמונות שלא חשבת שתרצה עוד לראות, והנה אתה רוצה פתאום. חושק בכאב, ככל הנראה. המוזיקה פתאום נעשית צל שאינו מצליח להצל עליך, ואתה בוער. גלשתי השבוע בין Electrelane האהובות אך המפורקות לבין Stornoway המעודנים והמעט ממחזרים לבין כל חברי הצ'ילווייב שלי – ולא מצאתי מנוח. כלומר, היום בשבע בבוקר סוף סוף מצאתיו. בין ספר לספר, בין ערמה פוחתת לערמה גדלה – נפלתי על Effi Briest.

אלו הן שש נשים צעירות מברוקלין, שארזו עצמן תחת כותרת הרומן הגרמני הריאליסטי המפורסם של תאודור פונטאנה, ובניגוד ללוק הקול שלהן – הן נעות בין פוסט-פאנק מעודן לפסיכדליה מעונבת. כשיש להן קצב הן The Slits וכשהן מתחכמות הן Meanwhile, Back in Communist Russia (הגדולים והנשכחים). האפלה שלהן מהולה בזרזיפי טל שאינם מסוגלים להתייבש גם בחום הנוכחי. כנראה שכך ייראה הקיץ שלי – מורכב, כואב ומנסר קצת יותר מן האביב. אם הוא יצליח לאחד עצמו איתי, אולי אוכל אני להתייחד איתו. פתאום אני מוכן להסתפק במאוורר וקצת גיטרות עם ריוורב. בעצם זהו שקר, כך ×”×™×” ×–×” תמיד.

Effi Briest :: Rhizomes
Effi Briest :: Cousins
Effi Briest :: Shards
האלבום המלא